שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ל״ט

הגעתי בלימודי במס' ב"ק דף ע"א אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו ראיתי בשיטה מקובצת שם שהביא בשם חכמי צרפתים שכתבי דלא גריס ולא אמרינן זיל שלים דבאמת מחויב לשלם וע"כ לא אמרינן דאין אדם מת ומשלם אלא בדבר הבא דרך נזקין אבל בדבר שקיבל עליו בדרך תנאי ומ"מ כגון אתנן או חוסם פרה שקיבל עליו שלא לחסום וכן מכר בשבת בלקיטת תאנה מכירה היא ומשלם בב"ד ע"ש והיא דבר חדש יוצא מפי רבותינו הצרפתים. והטעם נראה לפענ"ד דכל הטעם דאמרינן קלב"מ הוא דאי אפשר לחייב רק משום רשעה אחת וזה כשאנו מחייבים משום רשעה לא נוכל לחייב רק משום רשעה אחת אבל כאן המיתה היא בשביל רשעה אבל הממון ואתנן הוא משום דחייב עצמו ע"ד תנאי ומו"מ ולא שייך לומר משום רשעה אחת דכאן אין אנו מחייבין משום רשעה רק משום חיוב דיבורו ותנאו וז"ב כשמש. וזה נראה לפענ"ד ג"כ בכוונת הר"ן בחידושיו לסנהדרין בהני דיכרי דלא קבלינהו והקשו התוס' והא לצי"ש מחויב להחזיר וכתב הר"ד כהן דל"ד דהתם גבי אתנן מחויב לעמוד בדיבורו אע"פ שלא יתחייב מן הדין אבל כאן בהני דיכרי שקנו הגנבים הני דיכרי בדמייהו נמצא גניבה זו נקנה להגנבים ואינם מחוייבין בתשלומין והוא סתום. ולפענ"ד הן הן הדברים דבשלמא באתנן ל"ש קלב"מ דמחוייב מצד דיבורו א"כ אינו בתורת רשעה אבל בהני דיכרי דהוא מצד קלב"מ א"כ ל"ש לחייבו ממון דקלב"מ וז"ב כשמש וראיתי בקצה"ח סימן כ"ח ס"ק א' שהקשה מהא דפריך בע"ז דף ס"ג וכי אמר לה בטלה זה הא מחסרא משיכה ולפי דברי הר"ד ז"ל הא שם מחוייב לקיים בדיבורו וראיתי בשו"ת בית אפרים חלק יו"ד סי' ע"ב ע"ג שתפס על הקצה"ח והקצה"ח עשה סניגורין לדבריו והוא דחה אבל כלם לא עמדו לפענ"ד בכוונת הר"ד ולפמ"ש בכוונת הר"ד א"ש דבאמת כיון שמחוייב לעמוד בדיבורו א"כ לא שייך קלב"מ דלא משום רשעה מחייבינן ליה ושפיר כל שנתנו לה הוה אתנן אבל שם דמחסרא משיכה כתב הרא"ש שם דכיון דמחסרא משיכה יכול לתת דמים בעדו אם כן שוב לא חל שם אתנן ע"ז הטלה דיכול ליתן דמים וקיים דיבורו אבל כל שחייב עצמו לתת אתנן כל שמחוייב לקיים דיבורו שם אתנן חל עלה אתנן שנותן לה אבל שם ניהו דמחוייב לקיים דיבורו יתן לה דמים וא"כ כל שלא חל על טלה זה שם אתנן שוב אח"כ שנתן לה הטלה לא חל האתנן דלא הוברר למפרע דזה הי' באתננה דהא כבר בא עליה והיה מתחייב דמים אבל אותו טלה אין שם אתנן עליו וז"ב כשמש