שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ל״ז (ו׳)

והנה לכאורה קשה לי בהא דפריך הש"ס האי מלא תצא כצאת העבדי' נפקא הא הרמב"ם בפ"ה מעבדים הלכה ה' כתב שאין יוצא בראשי אברים אלא עבד שמל וטבל לשם עבד לפי שחייב במצות אבל עבד שהוא בגיותו אינו יוצא בראשי אברים כ"א בשן ועין המפורשים כמ"ש בתשובה אחת לדייק כן מלשון רבינו שכתב אבל העינים והשינים הן מפורשין בתורה ומשמע דבזה יוצאין הכל לחירות כיון שהם מפורשים בתורה והכ"מ לא הבין כן ע"ש ולפ"ז יקשה לשני דאם לא הי' כתיב רק כצאת העבדים הו"א דדוקא בראשי אברים כמו שיוצא עבד שמל וטבל וכל מצוה שהנשים חייבות עבדים חייבים והו"א דתהי' יוצאת בזה לכך קמ"ל דאינן יוצאין אבל בשן ועין דאף עבדים שלא מלו וטבלו יוצאין לחירות ה"א דיוצאין עבדים ולכך קמ"ל בגפו יבא דאף בזה אינו נפקע דבגופו נכנס בגופו יוצא והיא קושיא גדולה. מיהו יש לומר דכיון דכל הטעם דבראשי איברי' אינם יוצאים הוא משום דלא כתיב מפורש בתורה כמו שסיים הרמב"ם שהשן ועין מפורש בתורה ולפ"ז היאך אפשר לומר דלא תצא כצאת העבדים לא קאי רק אראשי אברים שהעבדים יוצאין בהם הא זה אינו מפורש בתורה ואיך אפשר דלא קאי התורה רק מה שאינו מפורש בתורה ועל שן ועין דכתיב מפורש לא קאי וכעין זה כתב בחידושי הר"ן פ"ק דחולין דף יו"ד גבי ביאה דרך אחוריו שמה ביאה יעו"ש ושפיר פריך הש"ס ודוק ובזה י"ל ראיה לפירוש הרמב"ם דלא תצא כצאת העבדים היא שלילה דהוא דיוצאת בראשי אברים מק"ו דעבד כנעני דהרי חזינן דבגיותן אינם יוצאין בראשי האברים רק בשן ועין ועבד שמל וטבל שהוא מחויב במקצת מצות יוצא בראשי אברים א"כ הו"א דאמה העבריה שהיא יהודית ונתחייבת באותן מצות שתצא לחירות בכל ראשי אברים כמו עבד שמל וטבל ולא שייך לומר דמקנסא לא יליף דעכ"פ חזינן שכל מי שנתחייב במצות רבתה התורה טפי שיצא לחירות ובזה י"ל דקדוק לשון רבינו שבפ"ד ה"ו כתב אין אמה העבריה יוצאה בראשי אברים שנאמר לא תצא כצאת העבדים הנה כתב סתם ראשי אברים ואחר כך כתב וכן עבד עברי אם הפיל לו שינו או סימא את עינו משלם לו כדין החובל בחבירו הנה דקדק לכתוב שן ועין ולמה לא כתב סתם ראשי אברים ואם לאשמועינן דמשלם לו עינו ושינו הנה זהו גם בשאר אברים דמשלם לו דמי חבלה ולפמ"ש יש לומר דהו"א דדוקא ראשי אברים שאינו רק בעבד שמל וטבל הוא דאין ישראל יוצא אבל שן ועין שאף בעבד בגיותו ג"כ יוצא מכ"ש בעברי ולכך קמ"ל מפורש בשן ועין דאף בזה אינו יוצא בעברי וגזירת הכתוב הוא משא"כ באמה העבריה דמרבינן מקרא דלא תצא כצאת העבדים דהוא ודאי קאי על שן ועין כמ"ש דזה מפורש בקרא ולכך אמר סתם ראשי אברים לכלול הכל בזה וז"ב והוא כפתור ופרח בלשון רבינו האמנם גוף הדין שדייקתי מלשון רבינו פ"ה מעבדים ה"ה שעבדים בגיותן אינם יוצאין כ"א בשן ועין אף שכן נראה מלשון רבינו שהרי סיים וכתב אבל העינים והשינים הרי הן מפורשין בתורה ולאיזה צורך כתב זאת ואף שהכ"מ הבין כפשוטו שכתב כלומר וא"צ למנותם הנה לדבריו היה לו לכתוב זאת בה"ד במנותו כ"ד ראשי אברים שיוצא לחירות וגם הא עיקר הכ"ד ראשי אברים נלמד משן ועין המפורשים כמ"ש בה"ד וא"כ לאיזה צורך העתיקו כאן וע"כ דלהורות בא רבינו לחלק בעבדים שהם בגיותן שאין יוצאין רק בשן ועין המפורשים בתורה משא"כ בשאר ראשי אברים שאינם רק מדרש חכמים וכדאמרו בקידושין דף כ"ד. אבל מה אעשה שלא ראיתי גילוי לזה בטוש"ע יו"ד סי' רס"ז ומפשטות דבריהם נראה שבעבדים בגיותן אף בשן ועין אינן יוצאין וכן נראה מהסמ"ג עשה פ"ז שכתב סתם דבעבדים בגיותן אינם יוצאין בראשי אברים ולא חילק כלל וכעת לא מצאתי מי שידבר בזה ואני הנראה לפענ"ד בדקדוק לשון רבינו כדרכי הטוב כתבתי וצ"ע בזה כי גם גוף החילוק שחלק רבינו בין עבד שמל וטבל לסתם עבד לא כתב הכ"מ מקור לזה ואני תמה על רבינו דהרי במדרש רבה בראשית פרשה ל"ו סי' ח' אמר ר"י בר זבדי מה טעם עבד יוצא בשן ועין מהכא וירא ויגיד והיינו שבשביל שעיקר עבדותו הי' בשביל זה ונלקה באברים האלו כמ"ש היפ"ת שם ולרבינו הא מה שקלל נח לכנען שיהיה עבד היה עבד שלא מל ולא טבל ולא נתחייב במצות ואינו יוצא לחירות כלל וא"כ איך יהי' יציבא בארעא שכל עיקר מה שיוצא בשן ועין הוא מכנען וכנעני גופא שלא מל ולא טבל לא יצא וע"כ כמ"ש בהבנת דברי רבינו דדוקא בשאר ראשי אברים אינו יוצא אבל בשן ועין יוצא ולכך שפיר אמר במדרש דמה שיוצא הוא משום וירא ויגיד ואף דלהקל אין למדין הלכה מפי המדרש היינו אם אומר הדין כיון שלא נעשה לענין הדין אין למדין הלכה מזה אבל כאן שנתן טעם איך אפשר שישתנה הדין ולא שייך הטעם כלל וכעין זה חילק הנוב"י מהד"ת חלק יו"ד סי' קס"א ועיין יפ"ת שהקשה דלמה לי קרא דאין אמה העבריה יוצא בראשי אברים הא לא שייך הטעם של המדרש ע"ש אלמא דבכה"ג למדין מאגדות. ובזה מיושב היטב קושית היפ"ת שם שהקשה שם בשלמא שן ועין בשביל וירא ויגיד אבל שאר כ"ד ראשי איברים מפני מה יוצא בהם ולפמ"ש אתי שפיר דעבד בגיותו באמת אינו יוצא רק בשן ועין לבד לא בשאר כ"ד ראשי אברים ורק עבד שמל וטבל שנתחייב במצות הקלה התורה עליו טפי ודו"ק היטב כי ת"ל יפה פירשתי בדברי רבינו כנלפענ"ד