שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ל״א

במסכת חולין דף קט"ו א"ה שילוח הקן לתסר ומשני לא אמרה תורה שלח לתקלה. והנה רש"י פירש ב' פירושים חד פירוש דשילוח הקן אם לא רצה לשלחו חייבנו אותו לשלח לתסר ואידך לישנא פירש דכל שולח הקן לתסר אפילו שלחה דהרי נאסרה באותה שעה ולזה הסכים רש"י דאנן לא אסרינן מכל תועבה רק הנולד מהם וצ"ב דא"כ גם לאידך לישנא למה תאסר וצ"ל דבשלמא דאם מכח שנעבד בו עבירה אסור יקשה מחורש בשור וחמור וכדומה אבל כאן לא מכח נעבד בו עבירה רק ממה שנאסר קודם השילוח והוה תועבה גמורה כך צריך לפרש ועיין מהר"ם שיף וכפי הנראה פירש כן אבל זה דחוק ומכ"ש לפירוש ראשון ודאי קשה דלא אסרינן רק מה שיוצא מזה ועיין תוס' ד"ה החורש שכתבו שצ"ל דמעשה חורש בשור וחמור אינו ניכר כ"כ כמו בשלוח הקן דניכר ולא נודע במה ניכר זה יותר מזה. ולפענ"ד הי' נראה דמצד שהתורה אמרה שישלחה הוה ס"ד דהש"ס דמשום שמתועב ואסורה באכילה לכך צוה לשלחה על פני השדה שלא ימצאה איש ולכך ס"ד דלתסר וע"ז השיב הש"ס לא אמרינן שלח לתקלה והיינו דאדרבא מה שהתורה אמרה שלח ע"כ שאין חשש בזה וז"ב ופשוט. ובזה מיושב מ"ש בהגהות הגאון מוהר"ע איגר ז"ל במשניות סוף חולין דלר"י דס"ל דעובר ואינו משלח דס"ל דשלח מעיקרא משמע א"כ ל"ש שלח לתקלה ויהיה אסור לדידי' משום כל שתיעבתי ולפמ"ש אתי שפיר דאדרבא כיון שא"צ לשלח עוד שוב אין סברא לומר דיהיה אסור מכל שתיעבתי דהא לא ניכר התיעוב ול"ש לומר בשביל שצותה התורה לשלח דז"א דהרי לר"י לא נצטוה לשלח עוד ודו"ק. והנה התוס' הקשו דלמה אמר כאן לא אמרה תורה שלח לתקלה והיא סברא פשוטה ובקידושין נ"ז אצטריך קרא דכל צפור טהור תאכלו ופריך הש"ס ואיפוך אנא ומשני דלא אמרה תורה שלח לתקלה הרי דאצטריך קרא דאל"כ לא היינו אומרים מכח הסברא דלא אמרה שלח לתקלה.