שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ל׳ (ג׳)

וראיתי באבני מלואים ח"ב בשו"ת הנספחות סי' ב' שהאריך בדברי התוס' בפסחים הנ"ל והקשה דדברי התוס' דפסחים הנ"ל סותרין למ"ש שם בתוס' דף מ"ז דאף דאינו ראוי כעת כיון שיהנה אח"כ מזה הו"ל לצורך ע"ש לענין כבשי עצרת ושתי הלחם ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת בגוף אוכל נפש אף שאינו ראוי כעת כל שיהיה ראוי אח"כ מותר ואך אשר יאכל לכל נפש קרינן ביה כיון שיהיה ראוי אח"כ מידי דהוה אמה שמותר לבשל בשר ביו"ט אף שאינו ראוי מקודם אבל התם קאי התוס' לענין הבערה דאינו באוכל נפש ומהראוי לאסור ועיקר ההיתר בשביל דהוה מקלקל דכיון דהוה קלקול ע"מ לתקן אסור גוף הקלקול וז"ב ודו"ק. ומן האמור אין ראיה למה שרצה הא"מ שם ללמוד מדברי התוס' לנדונו ע"ש ולפמ"ש הן נסתר מחמתו ודו"ק. ובזה אני אומר דבר נחמד בהא דאמר רבא שם דאין ביעור חמץ אלא שריפה ופירש"י דאי ביעורו בכל דבר יפרר או זורה לרוח וקשה דהא כיון דרחמנא אחשבי' לשריפתו אף שאר דבר נקרא מלאכה ולפמ"ש אתי שפיר דאי השבתתו בכל דבר שוב גם הבערה מותר דיכול להנות אח"כ מגחלתו וא"ל דא"כ הוה קלקול ע"מ לתקן דזה אינו דאם השבתתו בכל דבר שוב אין מצוה בשריפה ואין מתקן הגחלת ועיין במג"א סי' תמ"ה וצ"ע בזה דא"כ שוב לא יהיה תיקון לגחלת דהא גם הגחלת אסור: אך עדיין יש ליישב דמה דגחלת מותר הוא לא משום דכבר נעשה מצותו דדוקא גבי אפר שייך זאת ורק דאינו נהנה מן החמץ בעצמו וכמ"ש התוס' בהדיא בפסחים דף כ"ו ע"ב ד"ה בישלה והרי התוס' מדמי כאן חמץ לערלה וא"כ שפיר יקשה דכיון דיכול להנות מגחלתו שוב הו"ל קלקול ע"מ לתקן דכבר כתבתי דכל דאין השריפה והקלקול גורם לו שמותר רק שהתורה לא אסרה רק גוף הערלה וגוף החמץ ובכה"ג לא מקרי קלקול ע"מ לתקן וע"ז חדשו שפיר דכיון דעכ"פ האפר יהיה מותר ע"י שעשה מצות שריפה ונעשית מצותה א"כ הוה קלקול ע"מ לתקן ושוב אסור הבערה ולפ"ז אם נימא דהשבתתו בכל דבר ושוב אין אפר חמץ מותר דהנקברין אפרן אסור וכמ"ש המג"א סי' תמ"ה ס"ק א' וא"כ שוב לא יהי' האפר מותר מחמת המצוה רק משום דהתורה לא אסרה רק גוף החמץ ולא הגחלת והאפר וא"כ שוב יקשה מהיכן מוכח ר"ע דהבערה מעיו"ט דלמא ביו"ט ויפרר וזורה לרוח וא"ל דכיון דרחמנא אחשבי' שוב הו"ל מלאכה דזה אינו דהא גוף הבערה מהראוי להתיר דהא יכול להנות מגחלתו עכ"פ ול"ש לומר דעכ"פ מתקן האפר דמותר לכתחלה להנות מהאפר דבגחלת בדיעבד הוא דמותר ומדרבנן עכ"פ אסור אף בדיעבד דהא תנן לא יסיק וכמ"ש התוס' דמדרבנן אסור והאפר מותר לכתחלה דזה אינו דגם האפר אסור דהא לא נעשית מצותו וכיון דהבערה אינה מלאכה כ"כ ממילא מכ"ש דמותר לפרר ולזרות לרוח וע"כ דאין ביעור חמץ אלא שריפה ואז אפרן מותר ושוב אסור להנות מאפרו וכמ"ש ודו"ק.