שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ט (ו׳)

ובזה מבואר היטב דברי הש"ס בסוכה מ"א בהא דאמרו ומעשה בר"ג וכו' למה לי למימר החזירו מלתא אגב ארחי' קמ"ל דמתנה ע"מ להחזיר שמי' מתנה כדרבא דאמר מתנה ע"מ להחזיר שמיה מתנה ל"ל למימר באלף זוז הא קמ"ל דמצות חביבות עליהן ודקדקו כלם דהי' לו לומר תחלה הך דאלף זוז דהוא מוזכר קודם ואח"כ הך דהחזירו ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת היה מקום לומר דלכך נקט באלף זוז הוא כדי שיהיה מועיל מתנה ע"מ להחזיר באתרוג דה"א דהוא כשאול ואין לומר דיכול להחזיר הדמים ואתרוג אחר דז"א דכאן היה בספינה ולא הי' לו להחזיר אתרוג אחר וע"ז אמר דהחזירו למה לי וע"כ דקמ"ל דמתנה ע"מ להחזיר שמיה מתנה וקשה אכתי ל"ד דשם אם יחזיר שפיר מועיל משא"כ באתרוג וע"כ צ"ל דלענין יום שני ודאי מועיל דגם שאול יוצא בו וא"כ יקשה למה לי באלף זוז וע"כ להודיע כמה מצות חביבות עליהם ודו"ק היטב. והנה בגוף דברי המהר"ם מינץ וראיתו מהך דעולה וכ"כ דברי הח"ץ והמלמ"ל שתמהו עליו כעת ראיתי שהדבר מבואר כדבריהם בהגהת מרדכי דכתובות פרק אלמנה ניזונית אות ש"ז דשאני הרי עלי עולה דעיקר הוא של הקדש רק דלבעלים יש שייכות בגווה משום דבר הגורם לממון וא"כ יותר מתור ובני יונה אינו שייך לבעלים רק להקדש ובהקדש פטור משא"כ אם הי' נותן לו מעות לקנות שור והלך וקנה תור בזה פשיטא שצריך לשלם לו כלו וזה מבואר כדברי א"ז הח"ץ ז"ל והמלמ"ל אלא שקצרו בדבריהם ועיין בשיטה מקובצת ב"ק שם וזכורני שבספר ב"ש אחרון שם נדפס תשובה בענין זה מבעל תפארת צבי ומאחיו והגאון בעל ב"ש אחרון האריך שם ולפי זכרוני לא אזכור שהביאו שם דברי הגהת מרדכי הנ"ל. איברא דצריך להבין למה המוכר עולתו ושלמו לא עשה ולא כלום ואמאי הא הנודר בעצמו ודאי יכול לשנות ולפטור עצמו בכבש ותור וכמ"ש התוס' בב"ק דף ע"ח וא"כ שוב עדן יש לו חלק בו וצריך לומר דמיירי שאמר מפורש מן הבקר דמביא שור וכמ"ש הרמב"ם פט"ז ממעה"ק ה"ג וא"כ א"י לשנות. ובזה יש ליישב קושית התוס' בב"ק דף ס"ז בהא דמוקי דגזל קרבן דחבריה והקשו התוס' הא המוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום ולפמ"ש א"ש דיש לומר דמיירי דלא ביאר מן הבקר רק דאמר עולה סתם והביא שור דאז יכול לשנות ולהביא תור או כבש וא"כ שוב שפיר חייב אמנם עדיין יש לומר דקושית התוס' שפיר דניהו דאם ירצה למכור יכול לחזור בו ולומר דרוצה להקריב ממין הפחות מכל מקום כל שלא רצה לחזור בו שוב לא שייך להתחייב. אך זה אינו דעכ"פ כיון דהגנב יכול לפטור נפשו בעולה אחרת כדאמרו בדף ע"ח דדוקא לר"ש קאי האבעיא ולא לרבנן כמ"ש בשיטה שם א"כ שוב לרבנן יכול לפטור עצמו בתור וכבש א"כ שוב משכחת לה קרבנו ולא הגזול ודו"ק ועפ"י שם ובקצה"ח סי' שפ"ו. אך עדיין יש לעיין דלפמ"ש בשטה שם דוקא כשנאבד ביד הגזלן הוא דפטר נפשיה בתור וכבש אבל כל שהוא בעין לא ע"ש וכאן הרי הוא בעין ולא משכחת לה דמפטר כפשי'. ובזה יש ליישב קושית הפ"י שהקשה דלוקמא כריה"ג דממון בעלים הוא ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל שהבעלים אינם רוצים לחזור גם ריה"ג מודה דהוא קדוש והגזלן א"י לשנות וא"ל דיכול לפטור עצמו בכבש דזה אינו דלריה"ג הוה כמו לר"ש ואף לרבנן כל שהוא בעין א"י לשנות מכ"ש לריה"ג ודו"ק. ובלא"ה נראה לפענ"ד דכל שהפרישו לשם קרבן עולה אף דקיי"ל הזמנה לאו מלתא היא מכל מקום בהזמנה לגוף קדושה הזמנה מלתא היא כמ"ש הנימוק"י וכן קיי"ל בסי' מ"ב באו"ח וא"כ כל שהוא בעין פשיטא דא"י לשנותו רק כשנאבד הוא דקאי האבעיא אם יכול הגנב לפטור עצמו וגם הנודר יוכל לחזור אבל לא כשהוא בעין ודו"ק היטב