שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ז (ו׳)

והנה בשנת תרי"ד למדתי כתובות ר"פ המדיר וראיתי בשיטה מקובצת במשנה שם שכתב בשם גאון וז"ל שמעינן מהכא דמאן דנדר במידי דמשתעבד לה אין נדר חל עליו וכ"ש מי שנודר בדבר מצוה שנתחייב בו אעפ"י שאסור לנדור בכמות דברים הללו כי אין נדר חל עליו. והוא תימה דמלבד דקצת הלשון מגומגם במ"ש אעפ"י שאסור לנדור וכו' כי אין נדר חל עליו ומה לשון אעפ"י הא אדרבא כיון דאסור לנדור לכך אין הנדר חל עליו אבל גוף הדבר תמוה דהא נדרים חלים עד"מ ומה זה שאומר שאין הנדר חל עד"מ שנתחייב בו אמנם באמת כוונת הגאון לפענ"ד דהא דנדרים חלים עד"מ הוא דוקא במצות שבין אדם לקונו גלתה תורה דנדרים חלים עד"מ מקרא דכתיב לד' כל דלד' אבל מצוה שבין אדם לחבירו עד"מ תשמיש דהוא מצוה ומצוה שבין אדם לחבירו כזה אין הנדר חל כלל. ובזה יש ליישב דברי המרדכי הובא ביו"ד סי' רט"ו ס"ק ה' בש"ך שם ודוק. ובזה יש ליישב דברי רש"י שכתב דאין הנדר חל על תשמיש דמשועבד לה והקשה בתוס' דא"כ למה לא דייק מתשמיש דלא חל ולפמ"ש יש לומר דשאני תשמיש דהוה דבר מצוה ושעבוד לחבירו בכה"ג ודאי לא חל אבל מזונות אף דמשועבד לה מכל מקום למ"ד מזונות דרבנן אין כאן מצוה דאורייתא וגם יש לחלק דשם המצוה היא מכח השיעבוד שנתחייב לה שאם היה מתנה ע"מ שאין ליך עלי שאר וכסות הי' ג"כ מועיל וא"כ גם הנדר מועיל אבל על עונה דל"מ להתנות שוב אין חלות להנדר כלל וז"ב והוא דבר חדש וצריך סעד לתמכו. ודרך אגב אזכיר מה דנשאלתי בשנת תרי"ד מק' דזיקיב מהרבני המופלג מוה' אליהו מארדער במי שנשבע שלא לעשות איזה דבר ונשבע אח"כ שלא יגלה הדבר הזה שנדר לשום אדם בעולם וכיון דקי"ל צריך לפרט את הנדר א"כ מה יעשה זה כיון דאף בדיעבד אינו מותר והביא שנמצא תחת ידו תשובות כתב יד מהגאון מוה' יצחק ז"ל אבד"ק פוזנא (הוא ג"כ זקני הגאון שמובא במ"א ונמצא גם אצל אבי מורי הגאון ני' תשובותיו כת"י) והנה שם נמצא שאחד שאל לו דין זה והביא ראיה ממה דאמרו בסוטה ל"ו אתשל אשבועתך והא קי"ל דצריך לפרט את הנדר והרי נשבע שלא לגלות וע"כ דכל שא"א לפרט מקודם סגי בשיפרט אחר ההתרה את נדרו ויראה אם אין בו דבר איסור ומעלתו רוצה לדחות עפ"י דברי המהרש"א בח"א שלה"ק אינו בכלל השבעים לשון רק שהיה גנאי לפרעה שלא יוכל להשיב לו והאריך בזה וגם הביא משם ספר לקוטי שושנים תירוץ בזה הנה יסלח לעיין בשעה"מ בהלכות שבועות פ"ו וימצא מבוקשו וגם הראי' מצדקיהו מבואר שם גם מ"ש מעלתו דהוה לדבר מצוה עיין בשעה"מ שם וע"ש מה שמביא בשם שטמ"ק ושני התירוצים לא יועיל בנ"ד ובגוף הקושיא מיוסף וצדקיהו לפענ"ד כיון דהא דצריך לפרט הנדר אינו רק מדרבנן כמ"ש כל האחרונים דיש לחוש שמא יש בו דבר איסור או ביטול מצוה ולא יוכלו להתיר לו א"כ יש לומר דאז בימי יוסף וצדקיהו לא היה תקנת חז"ל עדן בזה. ובאמת בגוף הדין מסתבר כמ"ש השעה"מ דמשום צורך קצת כשלום הבית וכדומה מותר שיתירו לו ואח"כ יפרוט נדרו ויראו אם אין בו חשש ביטול מצוה ואיסור אז הותר למפרע ובפרט לפמ"ש המבי"ט דמה"ת סגי בחרטה אף שלא יתיר לו חכם כלל ע"ש והארכתי בזה בספרי יד שאול פשיטא דבכה"ג לא החמירו חכמים וסגי בפירט נדרו אח"כ לאחר שהתירו לו ודוק. ובגוף הקושיא מיוסף וצדקיהו נראה לפענ"ד דהנה באמת מה דחיישינן שמא נדר ע"ד מצוה זה אינו רק חששא בעלמא ועפ"י רוב אינו כן רק דתקנה על עולם כולו תקנו אף על המיעוט כמ"ש הקדמונים ולכך תיקנו חז"ל שיפרט הנדר אבל ביוסף וצדקי' שלא אפשר למפרט הנדר סמכינן על רובא דעלמא דלא היה בנדר דבר איסור ודבר מצוה ובלא"ה יש לומר דלפמ"ש הר"ן בביצה פרק אין צדין דבדבר שיש לו מתירין לא אזלינן בתר רוב א"כ נדרים הוו דבר שיש לו מתירין לא אזלינן בתר רוב ועיין בחבורי יד שאול סי' ר"ח ולפ"ז כאן דאי אפשר לפרט הנדר וא"י להתיר הנדר שוב לא הוה דבר שיש לו מתירין ואזלינן בתר רובא ודוק היטב: