אחר שכתבתי כ"ז האיר ד' עיני ומצאתי בר"ן דף פ"ב ע"ב גבי מיפר למתענה שהקשה קושיתי דאמאי תהא אסורה על אחרים כל שמפר לחלקו שוב מיפר גם לאחרים ומחלק דדוקא נדרי עינוי נפש שייך מתוך שמיפר לגבי עינוי נפש דמשום לתא דידה הוא לכך כל דמיפר מה שעינוי גבה הוא מיפר גם מה שאינו עינוי נפש אבל דברים שבינו לבינה כל מה דגבי הוא שייך מיפר ולא מה שאינו שייך לגביה ע"ש וכ"כ הרא"ש שם ובאמת שלכאורה מבואר כן בדף פ"ב בהא דמוכיח הש"ס דתשמיש המטה מדברים שבינו לבינה הוא דאל"כ אמאי תהא נטולה מן היהודים והא יכול להפר אף לאחרים ולכאורה תימה דבאמת בנטולה אני מן היהודים לא מקרי עינוי נפש כלל שהרי לכך למשנה ראשונה נוטלת כתובה דמוכח דתשמיש קשה לה ואם כן שוב אינו מקרי עינוי נפש. אך זה אינו דכיון דלמשנה אחרונה לא מאמינים לה וחיישינן שמא עיניה נתנה באחר ומשקרת א"כ שוב הוה עינוי נפש ולפ"ז דלמא לכך חלקו יכול להפר דהוא אינו מאמינה והוה עינוי נפש אבל לאחרים למה לא תהי' נאמנת דתשמיש קשה לה ולא הוה עינוי נפש והיא קושיא גדולה ולפמ"ש א"ש דהש"ס מוכיח דאם מקרי עינוי נפש אם א"י להפר לאחרים שוב אינו מופר גם לעצמה לשמואל וכמ"ש ודוק היטב.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ז (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.