שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ה (ו׳)

והנה בהא דאמרו בשבת דף מ"ג דאסור לבטל כלי מהיכנו וכתבו התוס' ד"ה דמבטל בשם רש"י שפירש בדף קנ"ד משום דהו"ל כסותר וכאן פירש דהו"ל כמחברו בטיש והיינו משום בונה ולפ"ז לפמ"ש התוס' דהא דאסור בונה ביו"ט הוא משום דאסור מדרבנן דמחזי כעובדא דחול א"כ פשיטא דלא שייך לאסור להניח כלי לקבל שמן דאינו אלא דמבטל כלי מהיכנו ומחזי כאילו מחברו והרי זה גופא אינו רק חשש דרבנן ואף דהיה יכול לעשותו מבע"י מ"מ פשיטא דכולי האי לא גזרו והארכתי בזה בתשובה אחת שכתבתי לענין בנין ביו"ט וכעת עמדתי בזה על לשון הרמב"ם שכתב בפ"ה משבת הי"ג אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו שמן בשבת שהרי מבטל כלי מהיכנו והוא תמוה דלמה כתב כן דוקא בשבת וכבר נודע מ"ש הרלב"ח בתשובה דבכ"מ שרבינו כתב בשבת בא למעט דוקא שבת ולא ביו"ט דאל"כ לא צריך להזכיר שבת שהרי בהלכות שבת הוא עסוק וא"ל דביו"ט אינו אסור דאין האיסור רק משום שמבטל כלי מהיכנו והיינו שאסור לטלטלו ולהנות מן השמן שהודלק בו ואפילו כבתה הנר כמ"ש בהלכה י"ב שם ואסור להנות בשבת מן השמן (והלח"מ הבין שהוא נתינת טעם למעלה דלכך גזרו שלא יקח מן השמן והוא תמוה דשם האיסור משום מכבה כמ"ש בפירוש המשניות ועיין בתוס' שבת דף מ"ב ע"ב ד"ה ואין ולפי דבריהם יש ליישב קצת דבריו אבל פשטת הדברים מורין דגם הרמב"ם אוסר משום מככה והך דאסור להנות מן השמן הוא בפ"ע וכן פירשתי בהשקפה ראשונה וכן מצאתי במרכבת המשנה ח"א שפירש כן) וביו"ט מותר דז"א דאדרבא הרמב"ם פסק ביו"ט כר"י דאסור מוקצה אף שלא מחמת איסור וכשיטת הרי"ף וא"כ למה כתב בשבת דוקא ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא בשבת אסור משום דמבטל כלי מהיכנו דאין ניאותין ממנו אבל ביו"ט לא שייך בונה וכמ"ש מיהו הרמב"ם לא ס"ל כשיטת התוס' בהך דבונה ועיין בפ"י בביצה דף י"ב ושבתי וראיתי דרבינו דקדק בסבת דהיינו דוקא בשבת עצמו אבל כשנתנוהו מבע"י מותר כמו שסיים בהדיא ולא אתי למעוטי יו"ט כלל וז"פ ולפענ"ד יש ראיה דלא כהלח"מ שהרי רבינו כפל הדינים כאן בהי"ב והי"ג ובפכ"ה משבת הלכה כ"ג הביא שנית הך דינים ע"ש בפכ"ה הכ"ג ובפכ"ו הי"ד והוא תמוה למה כפלם ועיין מרכבת המשנה שהרגיש בזה אבל באמת נודע דרכו של רבינו שזה דרכו בקדש בתחלה ביאר הדין דחיוב של תורה והביא עמו הדינים דנתגלגל עמו מדרבנן ואח"כ בפכ"ה ובפכ"ו זה דרכו לבאר מה שעיקרו מדרבנן ולכך גם כאן אגב שביאר הדין של תורה דאסור משום מכבה לכך הביא כל הדינים בהדייהו ובפכ"ה ובפכ"ו ביאר דינים של דרבנן ע"ש דוק ותשכח. ומ"ש רבינו ואסור להנות בשבת אף דביו"ט ודאי אסור היינו לרבותא דאף דבשבת סתם לן תנא כר"ש דאינו אסור משום מוקצה אבל במוקצה מחמת איסור מודה ר"ש כדאמרו בשבת דף קנ"ז לכך דקדק וביאר בשבת ועיין בפכ"ו הלכה י"ד וט"ו ותמצא שדקדק לכתוב כן בשבת להורות על הכוונה הלז ודוק ועיין בסוכה דף ט"ז בהא דאמרו שם מעשה דשכחו ולא הביאו ס"ת ופרסו סדינים ע"ג עמודים והביאו ס"ת וקראו בו ופריך הש"ס פרסו ס"ד מהיכן הביאום בשבת אלא מצאו סדינים פרוסים שם נחלקו רש"י ותוס' ג"כ אי שייך אהל מן הצד ע"ש ולפמ"ש הי' מקום לפלפל בהא דאמרו שם לעיל מיניה ע"כ לא קאמר ר"י אלא בסוכה דמ"ע אבל שבת דאיסור סקילה לא וכן אמרו שם להיפך ה"מ ע"ח דרבנן אבל סוכה דאורייתא לא ואמאי לא אמר דסוכה הו"ל ארעי ומיהו יש לומר דמצוה משוי ליה קבוע ולזה אמרו ה"מ סוכה דמ"ע אבל שבת דאיסור סקילה לא וצ"ע בזה. והנה בגוף הדבר דשכחו ס"ת קשה לי היאך טלטלו בשבת ואמאי לא הלכו לקרות בבית הלז דאסור להביא ס"ת אפילו לב"א החבושים בבית האסורים ולכאורה נראה לי מזה ראיה דבדיעבד לא אכפת לן וכמ"ש הפר"ח באו"ח סי' קל"ח אמנם יש שם הוכחה דשם מיירי להביא הס"ת לבהכ"נ מהבתים דהיו מצניעים בבית הבעה"ב כדי שלא ירגישו ובזה בודאי שרי דבבהכ"נ זהו מקומו המיוחד לו ודוקא להיפך להביא מבהכ"נ לבתים הוא דאסור דאינו כבוד להס"ת שיטלטלו אותו להבתים אמנם לפענ"ד הי' נראה דבר חדש כיון דהטעם הוא מפני כבוד ס"ת ולפ"ז לפי מה דאמרו במכות כמה טפשאי אינשי דקיימו מקמי ס"ת ולא קיימו מקמי גברא רבא אלמא דגברא רבא עדיף מס"ת ואף דבקידושין אמרו אפכא כבר כתב בחידושי מהרי"ט בקדושין דף ל"ב דיש חילוק בין לומדי תורה לגברא רבא א"כ עכ"פ גברא רבא שרי וזהו דאמרו בירושלמי תמן ע"י שהם גדולים התורה מתעלה על ידם וגם המרדכי כתב דאם הוא אדם חשוב שרי ומעשה הי' באחד שרצה לשמוח בש"ת ולעשות הקפות בביתו ולא ידע קודם שמיני עצרת אם יהי' לו מנין וגם ביו"ט עצמו לא נתקבצו עד סמוך לערב וגם אני הייתי שם ואמרתי להביא הס"ת בליל ש"ת כי מבע"י אפשר דאסור דהוה כמכין מיו"ט לחבירו וגם זה האיש הי' גברא רבא ויש להתיר כנלפענ"ד.