שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ה (ג׳)

איברא דלפמ"ש צ"ב בהא דכתב הרי"ף פרק תולין דטלית כפולה מיירי שאין בגגה טפח דאל"כ הי' חייב חטאת והא הו"ל אהל ארעי מיהו באמת הרי"ף מחשבה לאהל קבע שהרי קושרה בין שני כתלים והיא משולשת ומגעת לארץ וז"ש הרי"ף ואין בגגה טפח ואינו אהל קבע אלא אהל ארעי ומשמע הא אם הי' בגגה טפח הו"ל אהל קבוע וחייב חטאת. ובזה נראה לפענ"ד דבכילת חתנים דלא מקרי קבוע כמבואר בסוכה דף י"א בהדיא אם כן אינו חייב אף ביש לה גגה טפח והר"ן שם כתב דאליבא דרי"ף כילה באין בגגה טפח ולפמ"ש יש לומר דאף בגגה טפח מיירי. וראיתי ברא"ש פרק תולין שכתב לתמוה על הרי"ף דמ"ש טלית כפולה מכילת חתנים שהוא יותר בנין ארעי מכילת חתנים ע"ש ואיני יודע היאך רצה להשיג על הרי"ף והרי הרי"ף כתב בהדיא דטלית כפולה הו"ל בנין קבע וכילת חתנים משמע בסוכה דף י"א דהו"ל ארעי והרי"ף והרא"ש בעצמו לא העתיקו רק דאם יש בגגה טפח אסור אבל לא חייב משום דבכילת חתנים דלא קבוע לא שייך חטאת דאהל ארעי ופטור אבל אסור. ומן האמור הבא נבא לבאר כלי הפרעסאהל שנושאין בני אדם להגן מפני החמה ומפני הגשמים ויש לו קרסים ולולאות מה משפט הכלי הלז בשבת ויו"ט וראיתי שכבר ישב על מדוכה זו ש"ב הגאון בעל נוב"י מהד"ת חלק או"ח סי' ל' ונבא על סדר תשובותיו הנה השואל כתב בשם חכם אחד ראיה להתיר מהא דאמרו בפרק תולין דף קל"ח סיאנא שרי והא אתמר אסור ל"ק הא דאית בי' טפח הא דלית בי' טפח אלא מעתה שרבב בגלימא טפח ה"נ דמחייב אלא הא דמהדק הא דלא מהדק ופירש"י דטעמא לאו משום אהל הוא אלא משום שלא יגביהו הרוח והקשה החכם הנ"ל למה לא יהי' בזה משום אהל וע"ז כתב דע"כ י"ל לרש"י דהואיל ואינו מגין על שום אדם רק על האדם הנושאו ואינו קבוע במקום אחד רק הולך בו ממקום למקום אינו חשוב אהל והביא ראיה מפ"ח דאהלות משנה א' דאהל שאינו רק בדרך הילוך ל"ש אהל והגאון נוב"י שם השיב על ראיותיו דשאני טומאה ע"ש ואני אומר שבעניותי אין לי עסק בזה אבל לפענ"ד ממקומו הוא מוכרע דכל אהל שאינו קבוע להיות כן ימים רבים קבוע שם במקום אחד ויהי' אהל לא מקרי אהל קבוע וראי' ברורה ממ"ש לעיל דיושבי מדבר לולא דכתיב עפ"י ד' יחנו לא הוו חשיבי קבע כדאמרו בעירובין דף נ"ה ע"ב והרי שם יושבי אהלים היו ואפ"ה כל דהי' נעים ונדים ממקום למקום לא מקרי אהל קבוע ועיין בעירובין דף כ"ד בתוס' ד"ה ר"מ דכל אהל שאינו רק לשעה לא חשיב אהל קבוע לענין שבת ומכ"ש כאן בפרעסאהל דאינו עשוי רק להגן מפני החמה והגשם הא לא"ה לא ישאוהו בני אדם רק מקופל ולא יפרסו האהל בלתי לעת הצורך שלא יכם השרב והשמש וא"כ לא מקרי קבוע ואולי גם כובע לפירש"י אינו עשוי להיות פרוס רק להגן מפני הצל וכל שאין כאן חמה יכול להיות נכפף ובכה"ג פשיטא דלא חשיב אהל קבע שהוא עשוי לכפול ג"כ ולכך לא אסור רק משום דלא ליתו לאתויי ד"א ואף דמהדק אבל אינו קשה כ"כ שלא יוכל לכפוף ואף דאמרו אלא מעתה שרבב גלימא טפח ה"נ דמחייב ומשמע דחייב חטאת ראיתי ברא"ש הגירסא ה"נ דאסור ולא חייב דאהל קבוע ודאי לא מקרי (חסר כאן) ובזה נראה לפענ"ד הא דכרך חוט ומשיחה מותר בטלית כפולה משום דבאמת אהל ארעי הוא ואף להרי"ף דאם הי' בגגה טפח הוה מחשב קבע היינו לפי שעשוי להיות פרוש ואם כן זה דוקא כשאין כאן כרוך חוט או משיחה להיות יכול לפורקה או לנטותה כשירצה אבל כשיש כאן חוט או משיחה א"כ אינו מקרי אהל קבוע וגם ארעי לא מקרי דאינו רק מוסיף על אהל ארעי כיון דכבר נעשה האהל והוא אינו מחדש דבר רק שמושך בחוט ונוטה האהל לכך שרי וכן כתב הדרישה דלהרי"ף ג"כ כל שיש חוט או משיחה שרי אף כשיש בגגה טפח והנוב"י הביא דברי הדרישה וחולק עליו דא"כ למה חזר הרי"ף וכתב ואם הי' חוטין מאתמול דנטלה אותו היום מותר וע"כ דבא להורות דוקא באין בגגה טפח ובמחכ"ת מלבד שאין זה דקדוק דאחר שכתב הפירוש של טלית כפולה ביאר כל המימרא שנית אף גם דלפמ"ש אתי שפיר דברי הרי"ף דאף דהוה אהל קבוע לפי שעשוי לעמוד כך מכל מקום כאן שהי' עליו חוטין ונטה אותו היום א"כ לא מקרי אהל קבוע וממילא הוה כמוסיף על אהל ארעי ושרי ובזה נראה לפענ"ד ליישב דברי רבינו שכתב בהלכה למ"ד כילת חתנים הואיל והיא מתוקנת לכך מותר לעשותה ותמה הנוב"י דלמה הוסיף הואיל והיא מתוקנת לכך ומ"ש בזה דמתוקנת לכך לפורסה תמיד עדיף טפי בזה אני אומר יציבא בארעא וכו' דהרי אדרבא אם מתוקנת לכך הו"ל אהל קבוע טפי מאינה מתוקנת לכך אבל לפמ"ש אתי שפיר דרבינו בא לומר דבזה א"צ חוט או משיחה משום דבאמת היא מתוקנת לכך לפרק ולנטות לפי הצורך ולכך אף בלא חוט מותר ולא מקרי אהל קבוע וא"כ שוב הוה כמוסיף על אהל ארעי ועיין בהלכה כ"ט שם גבי טלית כפולה שהצריך חוט או משיחה מע"ש והקדים דאין בגגה טפח והוא כפירוש הרי"ף רבו ולכך בהלכה למ"ד הורה דבזה א"צ חוט ואף למ"ד בכל התורה לא דריש סמוכין במשנה תורה דדיש ובזה מיושב מ"ש התוס' בכרך חוט או משיחה ומיירי שאין בגגה טפח והקשה הנוב"י דהא בשיש טפח לא צריך חוט או משיחה כמו בכרוך בודיא ולפמ"ש אתי שפיר (כאן חסר) אחרי שכתבתי כ"ז מצאתי בירושלמי פרק הבונה הלכה א' וכן הוא בפרק כלל גדול מה בנין היתה במשכן שהיו נותנין קרשים ע"ג אדנים ולא לשעה היתה אר"י מכיון שהיו נוסעין וחונין עפ"י הדיבור כמו שהוא לעולם אר"י בר"ב מכיון שהוא הבטיחן שהוא מכניסן לארץ כמו שהוא לשעה הדא אמרה בנין לשעה הוה בנין וכן הוא בהדיא פרק כלל גדול הלכה ב' לענין בונה א"כ משמע דאף בנין לשעה מקרי בנין אבל באמת פשיטא דאנן לא קי"ל כהך מ"ד ורק דבאמת משכן כיון דעפ"י ד' יחנו הו"ל כבנין קבוע וכדאמרו בתלמודא דידן בעירובין דף נ"ה בהדיא וכן אמרו בביצה דבנין ארעי לא אסרה תורה ואף דשם הוא הכוונה לבנין ארעי אבל אם הבנין הוא קבוע אף שאינו רק לשעה אפשר דמקרי בנין אבל כבר כתבתי דכן מבואר בהדיא בתוס' עירובין דף מ"ד ד"ה ר"מ ע"ש דכל שאינו רק לשעה לא מקרי רק ארעי וכן מבואר בכמה מקומות וז"ב ופשוט ולא הוצרכתי להאריך בזה לולא כי מצאתי בישועת יעקב לדו"ז הגאון ז"ל בסי' שט"ו שהקשה על דברת התוס' דיהי' כל בונה ביו"ט מותר משום שהותרה לצורך דלגבן דהוה משום בונה מותר ביום טוב לצורך אוכל נפש ועיין שבת דף צ"ה וע"ז כתב דאין התחלה לקושית התוס' דמגבן דחייב ר"א משום בונה הוה כבנין קבוע לעולם לזמן רב ובזה שוב לא שייך מתוך דלגבן שיאכל היום לא נאסר כלל דיודע דסופו לסתור.