אך נראה דבאמת הו"ל קלב"מ ורק דמשעת הגבהה קניא ומתחייב בנפשו לא הוה עד שעת ניסוך ולפ"ז הא הגבהה הי' ע"מ לנסך וכיון דא"י לאסור דבר שאינו שלו לא נתחייב לשלם כלל ואימתי בא החיוב לאחר שאסרו ונעשה שלו למפרע ושוב הו"ל קלב"מ ועכ"פ שייך בזה הגבהה צורך ניסוך כמ"ש התוס' בגיטין דף נ"ג ועיין בחידושי מהר"ם שיף שם. והנה כבר כתבתי דבדמים קננהו צריך עכ"פ שיהיה איזה קנין בזה וכ"כ האחרונים ולפ"ז יש לומר דז"ש רש"י דל"מ אם היתה עומדת והגביהה והרביצה בודאי יכול לאסור דהו"ל בדמים קננהו והרי הגביהה ועשה קנין ושוב יכול לאסור ושפיר פריך ממנסך דעכ"פ הו"ל קלב"מ וזה ברור. ובזה מיושב קושית התוס' בהא דאוקי באית לי' שותפות דא"כ הו"ל מדמע ולפמ"ש לענין איסור יכול לאסור אף בדליכא שותפות רק דהו"ל קלב"מ וכל דאית לי' שותפות שוב יכול לאסור וחייב לשלם ודו"ק היטב כי הוא ענין חדש והגון.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ד (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
