שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ד (ג׳)

ולפענ"ד אין מכל זה ראיה לדחות דברי הראב"ד שהרי שם קבלנו כן הלמ"מ כמ"ש רבינו בפ"א מחובל הלכה וא"ו לענין עין תחת עין וא"כ כל שקבלנו הל"מ פשיטא דלא שייך אין מקרא יוצא מידי פשוטו שהרי קבלו שאין הפירוש כפשוטו משא"כ כאן אף שדרשו חז"ל אם ברור לך הדבר כשמש היינו שזה אמרו מצד הסברא שבאמת כל מה שהורגים כאן הוא מפני שבא להורגו והבא להורגך השכם להורגו וא"כ בזה בעינן שעכ"פ ידע שבא להרגו בודאי וכל שיש לומר שירחם עליו לא יהרגהו וממילא גם ביום שיש לומר שישמיט עצמו ויסרח ולא יהרגהו פשיטא דאסור להרגו וזה בכלל פשוטו של המקרא ואין מקרא יוצא מידי פשוטו וגם הדרוש יסכים לזה ועכ"פ ספק נפשות להקל ואני תמה על ה"ה הא אמרו ביבמות דף י"א דאע"ג דאמרו רבנן דטומאה בסוטה כתיב אין מקרא יוצא מידי פשוטו או דלמא כיון דאעקר עקר וא"ד אליבא דרבנן לא תבעי לך כיון דאתעקר אתעקר הרי דבמקום דעקרו בפירוש מפשוטו פשיטא דלא שייך אין מקרא יוצא מידי פשוטו וא"כ בכל אלו שקבלנו הל"מ דאין הפירוש מיתה ממש רק ממון א"כ פשיטא דאתעקר מפשט הכתוב ואין בו רק ממון וכמו כל הל"מ דמגרעין המקרא וכמו בדפנות דאתיא הל"מ ובצרי' אבל כאן שאין דרשת חז"ל עוקר המקרא רק שמפרש כוונת המקרא דמה נ"מ בזריחתו וע"ז דרשו דאם ברור לך הדבר ולפ"ז גם פשוטו של מקרא מסכים להכוונה שדרשו חז"ל פשיטא דא"י מידי פשוטו וז"ב בכוונת הראב"ד ועיין ביבמות דף כ"ד אמר רבא אע"ג דאמרו אין מקרא יוצא מידי פשוטו הכא אתי גז"ש ואפיקתי' לגמרי ע"ש וא"כ מכ"ש במה שהל"מ אומר דפשט הכתוב אינו כפשוטו דאתעקר לגמרי ועיין שו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' כ"ו שסמך בכל כחו על הך דרבא ועיין סי' ע"ז שהאריך בזה והביא דברי רבינו סעדיה גאון ע"ש ועיין בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' כ"ו שהאריך לדחות דבריו במ"ש בסי' כ"ו ועל שניהם אני תמה איך לא הביאו דברי הראב"ד הנ"ל וצ"ע. והנה בקונטרס דין וחשבון שכתבתי על המצות וגם בתשובה לענין ריבית פחות משו"פ שם הארכתי במה שנחלקו הרמב"ן והרמב"ם בענין הא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו והבאתי דברי הש"ס ביבמות דף י"א כיון דאתעקר אתעקר והה"מ לא הזכיר כלל מהמחלוקת הנ"ל ומדברי הש"ס הנ"ל וכעת ראיתי במצוה ארבעים וחמשה מהל"ת כתב הרמב"ם דלא תתגודדו הוא לעושה חבורה על המת וכתבו בכלל לאו זה הוא שלא יעשו כתות כתות בעיר בעניני הדת וזה דרך דרש והביא שכן הוא ולא יהיה כקרח וכעדתו ע"ש ובאמת לדברי הרמב"ם אתי שפיר בפשיטות דהא באמת אין מקרא יוצא מידי פשוטו והדרש היא בפ"ע אבל להרמב"ן היאך אפשר שזה יהיה ג"כ פשוטו של מקרא ובתחלת העיון נתקשיתי הא הו"ל לאו שבכללות וכבר נחלקו בזה הרמב"ן עם הרמב"ם בענין לאו שבכללות אם לוקין אחת או לא ומצאתי בכ"מ שהקשה כן על הרמב"ם בהלכות ע"ז בסופו ע"ש ולהרמב"ם באמת ל"ק דאין מקרא יוצא מידי פשוטו והדרש בפני עצמו ול"ש לאו שבכללות רק היכא דהפשט בעצמו הוא לאו כולל כמה דברים ודו"ק