שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״ג (ו׳)

ובזה מיושב מה דהקשה אותי הרב מוה' מאיר מווילקאטש ני' בגיטין דף כ"ג ע"ב להס"ד דלא ידענו מעובר לאו ירך אמו מה יענו לקושית הראב"ד דלא שייך לומר דהוה לא בא לעולם דהא עכ"פ תפס מועיל בדבר שלבל"ע ומה שמשחרר הוה כמקדיש אותה כמ"ש הר"ן פ"ק דגיטין גבי מצוה לקיים דברי המת דלכך גבי שחרור קנה דהוה כמקדיש אותה ע"ש וה"ה בזה כיון דהקדש מועיל בדבר שלבל"ע מטעם אמירה לגבוה וכמ"ש במק"א ולפמ"ש אתי שפיר דמי קיבל הגט שחרור והוה כנותן מתנה ומניח השטר בחצירו דפשיטא דלא מועיל ועיין קצה"ח סי' ר' ודוק. אחר כמה שנים נדפס ובא ספר טיב גיטין על מס' גיטין מהרב הגאון העמקן מוה' צבי ז"ל אבד"ק באנהייט ומצאתי בדף כ"ג שם הוא העיר ממה שכתבתי לעיל דנפשטה קדושה בכולה ונהניתי מאד אמנם מה שהקשה לשיטת הראב"ד דמטעם דבר שלבל"ע לא קנה והוה כמו מזכה לעובר וע"ז הקשה דהרי בתמורה משמע דוקא משום דאם שיירו אינו משוייר אבל אם שחררו בפירוש היה מועיל ואמאי דהא הוה מזכה לעובר ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבזה שוב הוה מועיל מתורת סילוק וכאן השפחה נשתחררה ומקבלת את הגט. ובזה מיושב גם קושייתו הראשונה שם דבאמת מה דאמר בש"ס משום דיד עבד כיד רבו הוא ג"כ מטעם זה דבאמת הי' מועיל מתורת סילוק ורק דמי מקבל הגט וא"כ היינו משום דיד עבד כיד רבו ודברי הראב"ד עם דברי הש"ס אחת הם ודוק היטב. וראיתי בקצה"ח סי' קע"א שנסתפק למשנה ראשונה דעובד עצמו יום אחד ורבו יום אחד אם הך עבדות שעובד את רבו אם הוא קנין הגוף ממש כמו בעבד כנעני או אינו אלא שיעבוד וכמו בשותפין בבית שאין בו דין חלוקה דביאר הר"ן ר"פ השותפין דכל חד וחד בשעה שמשתמש יש לו קנין הגוף לראב"י דקי"ל כוותיה ואמרינן ברירה ואם כן ה"נ ביום של רבו אית ליה קנין הגוף ממש ואחריו לעצמו וכן לעולם וכתב דאי אפשר לומר דהוה קנין הגוף ממש דהרי אמרו בגיטין דף מ"ב אלא מעתה ביום של רבו ישא שפחה וביום עצמו בת חורין ומשני באיסורא לא קמיירי ופירש"י שאין האיסור נחלק לחצאין אלא בממון וכיון דלעולם הוא חציו עבד וחציו ב"ח אף ביום רבו הרי הוא חצי ב"ח ואסור בשפחה שוב אי אפשר לומר דיש בו קנין הגוף דהא כל שאינו עבד עברי ממש ואינו נמכר בתורת עבד עברי לא שייך קנין הגוף ואינו אלא שעבוד למעשה ידיו וא"ל דא"כ הוא גופא קשיא דאמאי לא נימא ברירה דהו"ל כאומר נכסי לך ואחריך לעצמי וכמו בשותפין שנדרו הנאה דאמרינן ברירה אף באיסורין דזה אינו דבעבד לא מצינו משוחרר וחוזר ומשתעבד דהוה כמו קדושת הגוף דכל דחל שעה אחת תו לא פקע וע"כ דגם ביום של רבו ג"כ אינו כלו של רבו והוה חציו ב"ח וחצי עבד בכל יום ע"ש שהאריך בפלפול נחמד ובאמת עם כל אריכות דבריו והבנינים מפוארים שבנה לפענ"ד אי אפשר לומר כן דלדבריו זה דוקא כשהי' עבד עברי ממש וא"כ כל שנשתחרר חציו אי אפשר להיות עבד קנוי קנין הגוף דלא שייך קנין הגוף בישראל כ"ז שאינו נמכר בע"ע וכל שאינו עבד בכלו לא שייך קנין הגוף בחציו וא"א להיות קה"ג בחצי ישראל דבישראל לא שייך קנין הגוף כל שאינו נמכר בתורת עבד עברי ובזמן שנוהג מכירת עבד עברי אבל בכנעני שנשתחרר חציו ניהו דנעשה ישראל בחציו אבל מכל מקום במה נפקע קנין הגוף שהיה לו מכבר בחציו ואטו בשביל שעבר זה ושחררו או שעשה בשביל איזה ענין במה נפקע קנין הגוף שהיה לו מכבר ועכ"פ מ"ש לפרש בזה דברי הרשב"א בחידושיו לשבת במ"ש דהא דכופין את רבו בשביל מצות פ"ו של זה ואיך אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך וכתב הרשב"א דשאני התם דכיון דחציו ב"ח לית ביה משום לעולם בהם תעבודו משום צד חירות שבו ולכאורה צריך ביאור דמכל מקום ביום של רבו הרי מתקיים בהם תעבודו וכתב הוא כיון דיש בו צד חירות אסור לעבוד בו עבודת עבד דהיינו בפרך דבישראל אסור לעבוד בו בפרך ולפמ"ש קשה דאמאי נפקע חלק עבדות שבו מאז ובעבד עברי ממש לא שייך עבודת פרך אף בשעה שהוא עבד כדכתיב לא תרדה בו בפרך. אך לפענ"ד באמת יש לו קנין הגוף בחצי עבדות שיש לו בו והא דאמרו באיסורא לא קא מיירי ופירש"י שאין האיסור נחלק לחצאין הנה לכאורה רציתי לומר דאין משם ראיה כלל דהרי הא דמותר עבד עברי לישא שפחה הוא כדי שיוליד בנים שיהיו לו לעבדים כמ"ש הרמב"ם פ"ג מעבדים הלכה ג' דכופהו ע"ז כדי שיוליד ממנה עבדים ועיין משנה למלך מה שהאריך בזה במ"ש מהרשד"ם ומ"ש בגליון שם וא"כ כיון דהבנים שיוליד לא יהיו לאדון דהיאך יתחלקו הבנים דביום של עצמו הם לו וביום של רבו לרבו וא"כ איך יתחלקו הולדות ובפרט שבאמת אסור לישא ביום של עצמו שפחה א"כ בכל יום יגרש ויקדש וזה א"א ולכך באיסורא לא קמיירי ובזה מיושב מה דאמרו בירושלמי נשא ביום של רבו אין חוששין לקידושיו ביום של עצמו חוששין לקידושיו וזה דלא כש"ס דילן והקצה"ח סי' רמ"ט כתב דבאמת ס"ל להירושלמי דגם באיסורין נתחלק דביום של רבו הוא של רבו וס"ל דגם קנין הגוף נפקע ע"ש וכבר הבאתיו למעלה ולפמ"ש אתי שפיר דלענין קדושין דהיינו ב"ח יש לומר דגם ש"ס דילן מודה דדוקא לענין שפחה הוא דא"א להתחלק דהרי עבד עברי באמת אסור בשפחה רק בעבדותו התורה התירה משום הולדות ובזה לא שייך חילוק. אך לפ"ז יצמח מזה דבכנעני אם נשתחרר חציו יהי' מותר לישא שפחה דב"כ וב"כ מותר בשפחה בעת עבדותו ואף אם נאמר דגם זה בעת שנעשה ב"ח ביום של עצמו שוב אסור בשפחה אבל עכ"פ יהיו חוששין לקידושיו וזה לא מוזכר בש"ס דילן וע"כ נראה לפענ"ד ברור דבזה לא שייך ענין ברירה דאטו קצוב שזה היום הוא של רבו וזה היום של עצמו ולא הי' מצי להיות בהיפך ובמה יוסר האיסור במה שהמה בררו לעצמם דבשלמא איסור שבא מחמת ממון כגון בשותפין שנדרו הנאה זה מזה שאי אפשר להם לאסור כ"א חלקם לא חלק אחר שייך ענין ברירה אבל כאן ענין עבדות ושחרור שמותר בשפחה ובב"ח זה ענין איסור שאסרה התורה ואיך שייך בזה ענין חילוק שביום זה יהיה מותר וביום זה יהיה אסור ואטו לא היה יכול להיות שזה היום יהי' של רבו וא"כ נתת דבריך לשיעורין שאם יתנו אח"כ שמוחל לו עבדותו עוד יום אחד והי' מותר והקידושין יחולו יותר וזה אי אפשר שהאיסור יהיה כפי הזמן לא בזמן שקצבה התורה וז"ב מאד מאד ועיין גיטין דף ס"ד דאמרו שאני ממון דאתיהיב למחילה ע"ש הרי דבאיסור מוכרח להיות באיסורו כ"ז שלא יוסר האיסור במעשה המתיר וז"ב מאד ודוק