שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״א (ו׳)

ובזה יתבאר היטב הא דאמרו בשבת דף קי"ד אר"מ תנא מניין ליוה"כ שחל להיות בשבת שאסור בקניבת ירק ת"ל שבתון שבות למאי אילימא למלאכה והא כתיב כל מלאכה לא תעשו אלא לאו לקניבת ירק והקשה רש"י דהא גבי יוה"כ גם כן כתיב שבתון שבות וכתב דשבתון דהתם היא לעינוי ותמה הלח"מ פ"א משביתת עשור דרבינו ז"ל פסק שם דשבתון אתי למלאכה ואם כן אמאי מותר בקניבת ירק ולפמ"ש המרחק רב דשם נצטווינו לשבות שיהיה מנוח לגוף וא"כ כל שיש טרחא לגוף אף שאינו מלאכה גמורה אסור משא"כ ביוה"כ דהאיסור הוא בשביל מלאכה וז"ב מאד ולכך ביוה"כ שחל להיות בשבת דמצד קדושת שבת אסור אף במה שאינו מלאכה גמורה לכך אסור אף בקניבת ירק. ובזה הנה מקום אתי ליישב ראיית השאגת ארי' שם סימן ע"ב לענין איסור מחמר דחייב אף ביוה"כ מהא דאיתא בחולין דף ק"א דפריך וריה"ג לית ליה איסור כולל והתניא שבת ויוה"כ ושגג ועשה מלאכה מנין שחייב ע"ז בפ"ע וע"ז בפ"ע ת"ל שבת היא יוה"כ היא והשתא קשה ל"ל שבת היא דבשלמא יוה"כ איצטריך דהו"א דאיוה"כ לחוד מחייב משום דהו"ל איסור כולל ולא על שבת משא"כ שבת היא קשה דהא גם שבת הו"ל כולל שנוהג איסור מחמר והבערה וכדומה שאין נוהג ביוה"כ ופשיטא דחל שבת וע"כ דיוה"כ שוה לשבת לכל דבר ע"ש שהאריך ולפמ"ש היה מקום לדחות דשאני כאן דיוה"כ בפ"ע באמת יש לומר דאינו נוהג מחמר והבערה אבל ביוה"כ שחל בשבת פשיטא דאסור אף במחמר דאטו שבת לעצמו אהנאי ליוה"כ לא אהנאי וכעין דאמרו בזבחים דף צ"א והרי אף בקניבת הירק אסור ביוה"כ שחל להיות בשבת וא"כ הו"א דאינו אסור רק משום יוה"כ לבד דהו"ל איסור כולל משום אכילה משא"כ איסור מחמר דכל שהוא שבת אסור ויש לפקפק דסוף סוף עיקר האיסור בא משום שבת והו"ל שבת כולל מיהו בלא"ה קשה על קרא דשבת היא דל"ל קרא הא שבת קדים וכמו שהקשו בתוס' שם ד"ה ואיסור וע"כ אין ראייתו משם ראיה ומ"ש הוא הנכון ת"ל. ומדי דברי בסוגיא דחולין שם אזכור מה דק"ל בהא דאמרו שם דשעת שמדא הוא ושלחו מתם דיוה"כ דהאי שתא שבתא הוא וקשה הא בשעת שמדא מצוה להרג ואל יעבור ואמאי לא מסרו נפשם בפרהסיא ולמה שלחו מתם דשבתא היא. ולכאורה רציתי לומר עפמ"ש הריב"ש והובא בשיטה מקובצת פ"ק דכתובות גבי כל הנשאת בשני תבעל להגמון תחלה והקשה דאמאי לא מסרו נפשם וכתב כיון דעיקר הגזירה היא שתבעל להגמון תחלה וכל שחז"ל עקרו התקנה ועשוהו ליום אחר בזה לא שייך יהרג ואל יעבור וא"כ יש לומר דגם כאן דכל שקבעו יוה"כ בשבת ואתם אפילו מוטעים ואפילו מזידין ואם כן נתקדש יוה"כ בשבת שוב לא נתבטל היוה"כ ובזה לא שייך יהרג ואל יעבור אבל התוס' כתבו שם דלא שייך כאן אתם ואפילו אנוסים ושוגגין משום דלא נקבע ביו"ד לחדש ואם כן קשה למה לא הורו כדין דיהרג ואל יעבור וצ"ע גדול. נחזור לענינינו דכל דבר שהוא משום מלאכה אסור גם ביוה"כ וכן מורה לשון הרמב"ם פ"א משביתת עשור ה"א ב' דאין נ"מ בין יוה"כ לשבת בשום דבר שהוא מלאכה והיינו משום דכל מה שאסור בשביל מלאכה אף שאינו רק ל"ת גרידא כל שאסור בשבת משום מלאכה גם ביוה"כ עובר משום ל"ת כל מלאכה וזהו שכתב הרמב"ם מ"ע לשבות ממלאכה בעשור לחדש השביעי וכו' כללו של דבר אין בין יוה"כ לשבת בענינים האלו אלא שזדון מלאכה בשבת בסקילה וביוה"כ בכרת והיינו כמ"ש דאין שום נ"מ בין שבת ליוה"כ בענין מלאכה. ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דאמרו בכריתות דף י"ד דרפרם בדותא היא דשאני יוה"כ דהכשירו בכך ותמהתי לעיל דמ"ש שבת דצריך קרא ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת ענין הכשירו בכך צ"ב ועיין תוס' ישנים ביומא דף ס"ו אמנם לפמ"ש אתי שפיר כיון דעיקר איסור עשיית מלאכה ביוה"כ היא בשביל שאסרה התורה לעשות מלאכה ביוה"כ ונצטווינו לשבות ממלאכה ולא למען שינוח הגוף ואם כן איך אפשר דכל מה שהוא צורך היום שיהיה אסור הא כל איסור המלאכה נצמח בשביל שיוה"כ היא וא"כ כל מה שהוא צורך יוה"כ פשיטא דלא נאסר וזהו דאמרו דשאני יוה"כ דהכשירו בכך היינו שאם לא קיים מצות השעיר לא נעשה יוה"כ כמצותו ולפ"ז זהו בשאר יוה"כ אבל כשחל בשבת דמצד עינוי הגוף שנצטווינו לשבות א"כ מה בכך דהוצאה מלאכה גרועה היא דמה"ט ס"ד דאין עירוב והוצאה ליוה"כ וכמ"ש בתו"י שם הא לא גרע מקניבת ירק בשבת שאסור ומשום דכתיב שבתון שבות וז"ב מאד.