שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ״א (ג׳)

והנה אם אמנם כי במקום אשר עלה אריה מסובכו מי ישדד עמקים אחריו בכ"ז אמרתי אולי גם לעני כמוני השאיר אחריו עוללות והיתה לי לשלל. והנה בכריתות דף י"ד אמר רפרם זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליוה"כ ומסיק דהא דרפרם בדותא היא דשאני שעיר המשתלח דהכשרו בכך וע"כ דחו הפוסקים הך דרפרם. והנה לכאורה צ"ב כיון דאמרו דשאני יוה"כ דהכשרו בכך א"כ אכתי תקשה דלמה לי קרא על שבת דכיון דביוה"כ הכשרו בכך שוב גם בשבת מותר דמ"ל איסור יוה"כ דג"כ מקרי שבת שבתון ומה לי איסור שבת דמה נ"מ בין איסור כרת למיתת ב"ד ותדע שהרי רפרם דדייק דאין עירוב והוצאה ליוה"כ הכי דייק דאם הי' עירוב והוצאה ליוה"כ למה לי קרא על שבת וכמ"ש רש"י וע"כ אין חילוק בין איסור שבת ליוה"כ וא"כ מה מועיל מה דהכשירו בכך והא גם כשחל בשבת הכשרו בכך שצריך לכפרה דיומא. אמנם נראה דהנה רש"י כתב בביצה דף כ"ז בד"ה חלה שנטמאת שגם להאכיל לכלבים אסור ביו"ט דרחמנא אחשביה להבערתו דכתיב באש תשרף ולפ"ז ניהו דהתורה הכשירה בכך מכל מקום אדרבא כיון דהתורה הצריכה ביוה"כ שיוציא השעיר המשתלח א"כ אחשביה למלאכה א"כ לכך צריך עתי אפילו בשבת דאל"כ הו"א דדוקא ביוה"כ מותר דהכשרו בכך אבל בשבת אדרבא בשביל דהכשרו בכך חשוב מלאכה ואדרבא לולב דהכשרו בכך הוה הוצאה מלאכה גרועה וכל דהכשרו בכך שוב נקרא מלאכה חשובה. ובזה אני אומר דבר נחמד ליישב קושית התוס' בכריתות שם וביומא דף ס"ו דאמאי לא דחי ביומא ג"כ דברי רפרם כמו דדחי בכריתות ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת צ"ב דאכתי קשה מה דחי הש"ס דהכשרו בכך והא גם ביוה"כ שחל בחול התורה אחשבה למלאכה ואפ"ה מותר וא"כ גם בשבת כן אך הדבר נכון דבאמת הוצאה מלאכה גרועה היא ומה"ט ס"ד דרפרם דאין עירוב והוצאה ליוה"כ כמ"ש בתו"י ביומא שם ואם כן יש לומר דבאמת לכך בחול שפיר דבאמת הוצאה מלאכה גרועה היא ואי דהתורה אחשבה למלאכה הא אימתי התורה אחשבה למלאכה אם נתיר לשאת השעיר אבל אם נימא דמקרי מלאכה שוב לא שייך אחשביה ולכך מותר בחול אבל בשבת שוב אסור דהתורה אחשביה למלאכה ומעתה זהו בכריתות דרפרם קאי על הברייתא וקאי על סתם הוצאה אבל ביומא דמסיק דעתי אפילו בשבת אתי לאתויי שאם חלה מרכיבו על כתיפו וא"כ ל"ש לדחויי דשאני יוה"כ דהכשרו בכך דאם כן גם בשבת נמי וכאן לא שייך כיון דהתורה אחשביה למלאכה דזה אינו דזה רק מקרה וא"כ לא אחשביה למלאכה ורק משום דמקרי מלאכה בכ"מ וכיון דהותר ביוה"כ ממילא מותר גם בשבת דמ"ש ושפיר מקשה למה לי קרא וע"כ משום דאין עירוב והוצאה ליוה"כ וא"כ אצטריך קרא ביוה"כ דלא שייך דאחשבי' למלאכה דהא אין כלל הוצאה ביוה"כ ודוק. והנה בגוף הדין אם יש עירוב והוצאה ליוה"כ שהאריך הגאון לברר בראיות ברורות דלא קי"ל כרפרם אני תמה דלכאורה ש"ס מפורש דקי"ל כרפרם מהא דאמרו בסוטה דף מ"א מכאן ואילך כל אחד מביא ס"ת מתוך ביתו ופירש רש"י דקיי"ל כרפרם דאין עירוב והוצאה ליוה"כ הרי דקיי"ל כוותיה ואף דרש"י כתב עוד לפרש דירושלים דלתותי' נעולות בלילה והו"ל חצר של רבים ומערבין את כלה תמהני דלאחר שנפרצו בה פרצות לא מקרי חצר של רבים ועיין בעירובין דף ק"א ובה"ה פ"א מעירובין. הן אמת דדברי רש"י צ"ע דניהו דאין עירוב והוצאה ליוה"כ מכל מקום עכ"פ מדרבנן אסור דלא גרע מיו"ט ורפרם לא קאי אלא על הקרא אבל מדרבנן פשיטא דאסור וא"כ אכתי היאך הביאו ובאמת אם נימא דמקדש כולל גם ירושלים א"כ י"ל דבירושלים לא גזרו על כרמלית וכבר נודע דבזה נחלקו רש"י והרמב"ם ריש פ"ד דר"ה אבל זה דבר חדש וראיתו ביומא דף ע"א דפירש רש"י דמעיוה"כ הביאו ודברי רש"י צ"ע שסתרו זא"ז אבל פשטת הסוגיא משמע דאין עירוב והוצאה ליוה"כ וגם בענין הבערה שהאריך הגאון צ"ע שלא הזכיר הך דמחמין לו חמין מעיוה"כ לכה"ג כדאמרו ביומא דף ל"א ודף ל"ז ואי נימא דאין איסור להבעיר ביוה"כ מן התורה ניהו דמדרבנן אסור מ"מ לא גזרו על שבות במקדש ומשום חולשא דכה"ג היו יכולין לחמם ביום הכפורים וע"כ דאסור מן התורה וצע"ג