שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן כ׳ (ג׳)

ובזה אמרתי דבר נפלא ליישב דברי רבינו בפ"ה ממעילה שכתב וז"ל וכן המקדיש בית בנוי הדר בו לא מעל ותמה הכ"מ דפסק כחילוקו של ר"ל בין בנאו ולבסוף הקדישו לבין הקדישו ולבסוף בנאו והוא תמוה דלרב דאמר המשתחוה לבית אסרו גם בבנאו ולבסוף הקדישו מעל ומה שתירץ דבע"ז פסק רבינו כרב משום איסורא דע"ז מלבד דהוא שלא כפי הסוגיא דלא משני כך ומה גם דרבינו פסק לענין שחיטה ולענין הכשר זרעים דדינו כתלוש וכבר תמה בזה השעה"מ פ"ג מאישות ה"ג וגם הלח"מ פ"ו מערכין תמה במ"ש שם הלכה למ"ד דהמשכיר בית לחבירו והקדישו דפקעה שכירתו והשוכר מעל והרי משמע דפסק כרב וכמבואר בערכין דף כ' וכמ"ש התוס' שם בהדיא וכן תמה הבה"ז ובאמת שהמעיין יראה שהוא תימה גדולה ועיין שעה"מ שם שהאריך בזה ולפמ"ש מיושבין הדברים כמין חומר דהרי בבית אף לרב דינו כמחובר וכמ"ש דאם אין קרן וחומש אין קרבן מעילה ושם לא שייך הנאה הנראית לעינים וכמ"ש ומעתה מיושב היטב דברי רבינו בפ"ו מערכין דהרי מבואר סי' שס"ג דהא דבחצר דלא קיימא לאגרא דא"צ להעלות לו שכר דוקא שלא גילה בדעתו שרוצה ליתן שכר אבל כל שגילה בדעתו שרצונו לתת לו שכר לא ע"ש ולפ"ז שם ששכר מאתו ואח"כ הקדישו א"כ שפיר מעל דהו"ל הנאה הנראית לעינים ודו"ק היטב ומידי דברי זכור אזכור במ"ש הש"ך סי' רכ"א ס"ק מ"ה לחלוק על הפוסקים וצ"ע שלא זכר כלל דברי הרמב"ם פ"ו מערכין הנ"ל שמשמע דנפקע השכירות אף בבית זה וצ"ע עכ"פ דברי הרמב"ם נכונים. ובזה מיושב היטב דברי הריטב"א בחידושיו לקידושין דף נ"ד אהא דפריך התם והרי חומת העיר ומגדלותיה דמשירי הלשכה קאתו והקשה הריטב"א דמה ראיה מזה דשם דהוא מחובר אין בהם דין מעילה והדבר תמוה בתרתי דמלבד דאף במחובר גופא הא לרב דינו כתלוש אף גם דשם נתקדש משירי הלשכה טרם שנעשה מחובר א"כ בהקדישו ולבסוף בנאו אף ר"ל מודה דאסור וכדאמרו במעילה שם וכבר תמה בזה השעה"מ פ"ה ממעילה ה"ה ע"ש שהאריך והניח בקושיא ולפמ"ש אתי שפיר דל"מ בבנאו ולבסוף הקדישו דודאי מותר דאף רב מודה בבית וכמ"ש ואף בהקדישו ולבסוף בנאו הא אין אסור רק הנאה הנראית לעינים וכמ"ש התוס' שם במעילה ובחומת העיר לא הו"ל הנאה הנראית לעינים במה שישבו לפעמים בצילה וכדומה ודברי הריטב"א נכונים.