שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן י״ט (ג׳)

ובזה נראה לפענ"ד שיטת רש"י דבדרבנן לא אמרינן אתקצאי הוא ג"כ מטעם זה דבזה אמרינן ברירה. ובזה מיושב מה שהביאו התוס' ראי' דמוקצה מחמת יום שעבר לא אמרינן מנולדה בזה והקשו האחרונים דלמא שם הטעם דהוה מוקצה בדרבנן ולפמ"ש דא ודא אחת היא. ובזה נראה לפענ"ד במ"ש התוס' בביצה דף וא"ו גבי עגל שנולד מן הטריפה והקשו בתוס' דכאן הוה מוכן אגב אמו דיכול להושיט ידו ולשחטו במעי אמו וכתבו דמיירי דלא כלו חדשיו עד היום וקודם לכן הוה ספק נפל והקשו כלם דהא הוה מוקצה מחמת יום שעבר ולפמ"ש אתי שפיר דכבר נודע מ"ש התוס' רי"ד גבי אחת משתי אחיות מקודשת דאף למ"ד ברירה מכל מקום זה דוקא באומר מה שיתברר אח"כ שיהיה כך וא"כ הוא רוצה ומברר אותו דבר שאם יהי' כך יהי' הקידושין וכדומה אבל כאן שהוא בעצמו לא בירר ולא ידע איזה מהם מקדש לא שייך ברירה ולפ"ז בספק נפלים הוא בעצמו בספק שמא לא יתברר כלל ובכה"ג לא שייך ברירה ושפיר אמרינן אף מוקצה מחמת יום שעבר ובזה יש ליישב קושית המהרש"א שם ודו"ק כי קצרתי. והנה לכאורה היה נראה לי דבר חדש דהנה בטעם דלא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר הי' נראה לפענ"ד דבר חדש דהנה הב"י באו"ח סי' ש"ח הובא במג"א שם ס"ק ח"י כתב בשם הרשב"ש (והוא בנו של התשב"ץ) במקום שנוהגין שפעם ראשונה מכניס בנו לבהכ"נ מביא נר בידו אפילו בשבת אין בו איסור טלטול כיון דמע"ש חשבו להביאו דהמחשבה מתרת הטלטול מוקצה וכמ"ש בס"ק י"ח וכתב הב"י דל"ד דהתם ראוי להשתמש בהן בשבת משא"כ בנר של שעוה ע"ש. ובאמת שהדברים פשוטים כמ"ש הב"י. אמנם לפ"ז במקום שאינו מוקצה מחמת איסור הי' מועיל מחשבה דמוקצה אינו רק שמקצה מדעתו שאסח דעתו מזה וכאן לא אקציה מדעתו ולפ"ז לא שייך מוקצה מחמת יום שעבר דבאמת מתחלה ידע דביום שני יהיה מותר ולא שייך מוקצה דהא אחשביה על יום שני ובשלמא בכל מוקצה כל שאקציה לבה"ש אקציה לכולי יומא דשוב אינו ראוי להשתמש כל היום דהא אסור מחמת דאקציה מדעתו ולא היה דעתו עליו וממילא נתקצה עליו מזה משא"כ במוקצה מחמת יום שעבר הרי ראוי להשתמש באותו יום בזה ומתחלה היה דעתו עליו ובאמת באומר שאינו בודל מהן כל בה"ש לא שייך מוקצה כדאמרו בביצה דף למ"ד ובזה נראה לפענ"ד הסברא של הש"ס דאמרו שם אביי ורבא דאמרו תרווייהו באומר איני בודל מהם כל בה"ש דלא חל הקדושה עלייהו אבל עצי סוכה דחל הקדושה עלייהו אתקצאי לשבעה וכבר תמהו כלם דמה חילוק יש בזה. ולפמ"ש יש לומר דבשלמא בנוי סוכה כל שאמר איני בודל מהם כל בה"ש א"כ המחשבה מתיר לטלטל המוקצה ומותר לטלטלו וממילא מותר באכילה ג"כ אבל בעצי סוכה דאסורים להשתמש בהם משום סתירת אהל וא"כ לכך ל"מ תנאי שאיני בודל מהם כל בה"ש וכמ"ש הב"י לתמוה על הרשב"ש ובלא"ה י"ל דבשלמא כשהמוקצה בא בשביל שהקצהו לזה א"כ כל שחשב עליו מבע"י שרי כמו בחריות של דקל שע"י שקצצן לשריפה הקצהו ולכך מועיל מחשבה להתיר משא"כ בדבר שחל קדושה ממילא ע"ז לא שייך לומר שמחשבתו תוציא מידי קדושה שחלה ע"ז ולפ"ז יש לומר דזה החילוק בין נויי סוכה לעצי סוכה דנוי סוכה עיקר ההקצאה באה ע"י שהקצהו ותלהו בסוכה וא"כ אין הקדושה בעצמותו רק לנוי סוכה לכך הוה תנאו תנאי ומהני מחשבתו משא"כ בעצי סוכה דחל הקדושה ממילא שעצי סוכה הם עצמות המצוה והקדושה ולא מהני מחשבתו ודו"ק. ועכ"פ יהיה איך שיהיה נראה לפענ"ד דאף במקום דחל קדושה מאיליה ול"מ מחשבתו היינו דוקא לאותו יום שהקצהו בה"ש ועכ"פ לא היה מחשבתו שיטלטל למחר שפיר אמרינן מוקצה אבל מוקצה מחמת יום שעבר בודאי לא שייך דיום שלאחריו ודאי ראוי להשתמש בו וידע מאתמול שיהיה כן פשיטא דמועיל מחשבתו בזה. ובזה היה נראה לפענ"ד ליישב דברי התוס' בביצה הנ"ל במ"ש דמיירי דלא כלו לו חדשיו עד היום והקשו כלם דהא הוה מוקצה מחמת יום שעבר ולפמ"ש אתי שפיר דשם דכל דלא כלו לו חדשיו לא ידע שיהיה ראוי לאכילה ולטלטול היום דדלמא יהיה נפל וא"כ שוב אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר ג"כ וז"ב. ובזה יש ליישב קושית המהרש"א שם ואכ"מ. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית הלח"מ הנ"ל דבאמת כבר כתבתי במה שהקשו התוס' דהא אתקצאי בבה"ש של יום ראשון ולפענ"ד לק"מ דהא הוה מוקצה מחמת יום שעבר וכמ"ש. ולפ"ז נראה לפענ"ד דזה לענין חסר אבל לענין הדר ניהו דביום שני לא בעי הדר הא באמת צ"ב דעכ"פ בעי זה אלי ואנוהו בכל המצות ולשיטת רש"י הוא מן התורה כמ"ש רש"י בריש לולב הגזול והיבש דיבש פסול משום זה אלי ואנוהו והתוס' חלקו על זה דמשום זה אלי ואנוהו לא נפסל ולפ"ז באמת בלא"ה לק"מ קושית הלח"מ דשפיר פריך על ר"ח דאיך מטביל ונפיק ביה הא לכתחלה בודאי אסור משום זה אלי ואנוהו וניהו דביום השני לא בעי הדר הא עכ"פ אינו בכלל זה אלי ואנוהו. אך לפמ"ש אתי שפיר טפי דכיון דעכ"פ לכתחלה אין ראוי שוב שייך גם מוקצה מחמת יום שעבר דא"ל דידע דיהיה ראוי להשתמש ביום השני והיה דעתו ע"ז דזה אינו דלכתחלה באמת אסור בשביל זא"ו ודוק.