שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן י״ז (ו׳)

והנה לכאורה קשה לי לפמ"ש בחידושי לרמב"ם פכ"ד משבת הי"א וז"ל עיין הה"מ וכ"מ ובב"י סי' שי"ג ובט"ז שם ולפענ"ד נראה דע"כ לא אמרינן דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו רק בנבלות וכדומה דעיקר האיסור עושה הקטן ואינו נהנה מאיסור רק הקטן והו"ל זה נהנה ואביו מה לו בזה אבל בקטן העושה מלאכה בשבת דיכול להגיע הנאה לאביו בזה ועכ"פ חפציו נעשין לו בשבת ואסור ובזה דוקא באיסורי דרבנן אין ב"ד מצווין להפרישו אבל באיסורי דאורייתא כיון דמלאכת אביו נעשה בשבת אסור וכעין דאמרו בשבת דף קכ"א בקטן העושה ע"ד אביו ועיין ברש"י שם וביבמות דף קי"ד ובב"י סי' של"ד ע"ש שהאריך והרי הקטן אית לית מחשבה כל שמחשבתו ניכר מתוך מעשיו כמ"ש רש"י ותוס' בחולין דף י"ב ואף לשיטת רש"י דאין לו מחשבה מכל מקום עכ"פ כיון דעושה ע"ד אביו הו"ל כא"ל בהדיא וכמ"ש רש"י בשבת דף קכ"א שם ובכה"ג ודאי אסור ע"ש שהארכתי בזה ולפ"ז כאן דאמרינן שמיפר לה וא"כ ל"מ אם הוה מנדרים שבינו לבינה דודאי מגיע לו לבעל הנאה בהפרתו וא"כ פשיטא דבכה"ג ב"ד מצווין להפרישו ואף בנדרי עינוי נפש ניחא ליה לבעל בזה שלא תתענה עינוי נפש דמה"ט יכול להפר והיאך שייך בזה דקטן אוכל נבילות הוא והיא קושיא נפלאה וצ"ל דמה"ט דקדק הש"ס דמיפר לה ממנ"פ והיינו דכיון דמסופקין אם אולי אינו רק מדרבנן עכ"פ לא הוה כעושה ע"ד דדלמא אינו רק דרבנן ויכול להפר לה דדרבנן יכול להפר בשביל נשואין דרבנן וא"כ שפיר קאמרו דמיפר לה ממנ"פ ודו"ק. ומדי דברי בסוגיא שם זכור אזכור מה דקשה לי טובא בסוף הסוגיא שם דאשכחו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרו אפילו למ"ד תרומה בזמן הזה דרבנן חלה דאורייתא שהרי שבע שכבשו ושבע שחלקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר וכן הוא בכתובות דף כ"ה ולכאורה זה ראיה דחלה יש לה מעלה טפי ממעשר שהרי קדמה בחיובא ולכאורה מה ראיה דהא באמת התוס' הקשו בר"ה דף י"ג בהא דאמרו קצירך ולא קציר נכרי והקשו הא ירושה להם מאבותיהם וכתבו דמכל מקום יש להם במה שזרע ע"ש ולפ"ז בשלמא במעשר דבעינן תבואת זרעך א"כ כיון דיש לו להגוי במה שזרע שוב לא מקרי תבואת זרעך והוה כמו לקוח דפטור מתרומה ומעשר אבל בחלה דקי"ל בפ"א דחלה דגוי שנתן מתנה לישראל עד שלא גלגל חייבת בחלה וכיון דירושה להם מאבותיהם שוב מהראוי שיתחייבו בחלה דהא שלהם הי' ושוב ראיתי שכן הוא בהדיא בירושלמי פ"ב דחלה על המשנה דפירות ח"ל שנכנסו לארץ דר"ע מחייב ואמרו דהשיב ר"ע את ר"א דאי אתה מודה לי בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו בציקות וקמחין שהן חייבין בחלה ולאו גידולי פטור נינהו ואר"י תמהני איך ר"ע מותיב את ר"א תמן עד שלא נכנסו לה למפרע ירשו דאמר ר"ה בשם רשב"ן לזרעך אתן אין כתיב אלא לזרעך נתתי כבר נתתי הרי מבואר בהדיא כמ"ש וא"ה צ"ע על הש"ס ועיין בפרשת דרכים בדרך הקדש דרוש תשיעי שהביא הירושלמי הלז וביאר דל"ש בחלה דיש לגוי במה שזרע וכמ"ש וצ"ע. ובלא"ה קשה לפי מה דאמרו בחולין דף י"ז דבשלל דידן אסור בשבע שכבשו ורק שלל דידהו מותר אף קדלי דחזירי ולפ"ז בשלמא חלה הוה שלל דידן דהתורה זכתה להם ארץ בירושה משא"כ במעשר דיש לגוי במה שזרע א"כ הוה שלל דידהו ומותר וצע"ג. שוב ראיתי דקושיא הראשונת יש ליישב דגם במעשר ותרומה כל שלקח מהעכו"ם קודם שנתמרח חייב במעשר ותרומה ועיין ב"מ דף פ"ח דלשיטת ריב"ם ולשיטת ר"ת בלוקח מן העכו"ם קודם שנתמרח פשיטא דחייב ודגנך קרינן ביה ומכ"ש בזה שזכו ישראל בירושה ניהו דיש להעכו"ם במה שזרע מכל מקום כיון דמרחו הישראל חייב ועיין רמב"ם פ"א מתרומות ובכ"מ באורך ובאמת שיטת הרמב"ם בפ"ב ממעשר דגם בלוקח מיד ישראל קודם שמרחו דחייב הישראל הלוקח וכשיטת ר"ת אבל הראב"ד חולק בזה ע"ש אבל מיד העכו"ם כ"ע מודו דחייב הישראל וכמ"ש הריב"ם שם ועיין שו"ת הרשב"א ח"א סי' שס"א ועכ"פ הי' לו להתחייב גם במעשר ואפ"ה פטרה התורה וע"כ דחלה יש להקדימה מיהו הקושיא השניה קשה דעכ"פ שלל דידהן מקרי כיון דיש לו במה שזרע ולכך פטור ממעשר משא"כ בחלה דעיקר תלוי בעת הגלגול ושלל דידן נינהו מיהו צ"ע לענין הפרשת תרומה ומעשרות אם שייך בזה להתיר משום שלל דידהו כיון דיש לו תקנה בתרומה בחטה אחת ובמעשר עכ"פ תקנה יש לו וצ"ע בזה