שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קנ״א (ג׳)

ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דכבר נוטה להיתר שוב כבר הותר לגמרי. מיהו יש לדחות דש"ה שכבר האיסור נהפך להיות היתר כמ"ש הרא"ש שם מיהו באמת תמוה לדברי הכו"פ דלמה נהפך האיסור להיות היתר הא אינו רק מפני שהספק התורה התירה אבל לא שהאיסור נעשה היתר ולפמ"ש אתי שפיר ודוק. ובמ"ש י"ל מ"ש הרשב"א וכן קבע להלכה בש"ע ס"ד דרוב חניות מוכרות בשר שחיטה ואחת נבילה ולקח מאחת מהן וא"י מאיזה לקח ונתערבה באחרות דבטל ברוב משום ס"ס ותמהו הט"ז והש"ך דהא בקבוע דאורייתא ל"ש ס"ס דהספק הראשון נאסר מן התורה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת ענין קבוע מה דהוה כמחצה על מחצה הוא משום דבאמת הא דאזלינן בתר רובא הוא דהתורה התירה אותו ספק והיינו דכיון דאינו ספק השקול אזלינן בתר רוב ולא מקרי ספק ולפי זה כל שהוא קבוע אם כן המיעוט חשוב כמו הרוב כיון שנקבע המיעוט כאן כמו הרוב לכך לא אזלינן בתר רובא דכיון דהוה ספק השקול דקביעתו מחשבו לספק השקול ושוב אסור מטעם ספק (ומזה ראיה דספק אסור מן התורה דקבוע נחשב רק לספק וקשה לדעת הרמב"ם וכמדומה שהעירו בזה האחרונים ואכ"מ) ולפי זה שפיר התירו משום ס"ס דל"ש לומר דכל שהספק הראשון הוא מן התורה לא נחשב לס"ס דז"א דכל הטעם דהספק הראשון נעשה כודאי איסור וזה ל"ש בקבוע דבאמת יש רוב כנגדו דניהו דהקבוע מחשבו לספק אבל עכ"פ יותר מספק א"א לחשבו ואם כן כל שיש עוד ספק מצטרף לספק ספיקא וזה ברור כשמש ובזה נסתר מחמתו מה שנסתפק הכו"פ בקבוע והוא קרוב לחנות מוכרת בשר שחיטה אם אזלינן בתר קורבא דהרי גם קורבא מן התורה רק דרוב עדיף מקורבא וכל דלא אזלינן בתר רוב שוב הקורבא עדיף. ולפמ"ש יש לומר דניהו דלא אזלינן בתר רוב הוא משום דהקבוע מחשבו לספק אם כן מה מועיל מה שיש קורבא סוף סוף יש כאן ספק השקול ואף רוב וקרוב לא יזיזו המיעוט של נבלה הקבוע מלהיות יוצא מגדר הספק ומ"ש הכו"פ ראיה משליח שקידש דאסור בכל הנשים ולמה לא ניזיל בתר קורבא דמקום השליח קרוב יותר לפענ"ד אין ראיה דאטו הקורבא מורה שקידש אשה דהכי בשביל שהשליח מאותו העיר יקדש מעיר הזאת דלמא לא נזדמן לו אשה ההוגנת בעיר הזאת וכל ענין קורבא הוא דוקא היכא דענין קורבא יש לו התייחסות להעסק כמו בעגלה ערופה די"ל בשביל שסמוך לעיר הלז נמצא ההרוג מסתמא מאותו העיר היה אבל כאן אטו מקדש דוקא מאותו העיר שהשליח משם וזה ברור ופשוט ועכ"פ מ"ש אתי שפיר. ולפמ"ש יש לומר דברי אא"ז הב"ח שכתב לחלק בענין קבוע דאם נמצא יו"ד בהמות נשחטות וריאה אחת טריפה ולא נודע מאיזה בהמה דאז לא אמרינן קבוע ובטל מד"ת אבל באם נודע שבאחת מהחניות נמצא טריפה רק שלא נודע באיזה חנות שייך קבוע אף שלא ניכר הקביעות והפר"ח האריך לדחות דכל שלא ניכר איפוא נקבע האיסור לא שייך קבוע וכבר הארכתי בזה בתשובה אחת ליישב דברי אא"ז הב"ח ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבשלמא כשנודע שנקבע באחת החניות הטריפות רק שלא נודע באיזה מהחניות אם כן אף שלא ניכר איזה מקום החנות ומ"מ הו"ל ספק השקול ועכ"פ נקבע כאן המיעוט דנבלה באחת מהחניות אבל כל שלא נודע מאיזה בהמה אם כן על כל בהמה י"ל דזו מהרוב שלא הי' כאן איסור כלל ואם כן אינו ספק השקול דכל בהמה יש בה רוב שהיא מהכשרות ואין כאן ספק השקול כיון דאנו דנין על הבהמה משא"כ שם שאנו דנין על החניות מאיזה חני' היא ובחני' אחת עכ"פ הי' כאן מיעוט דנבלה בודאי וזה ברור.