שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״נ (ג׳)

ולפ"ז בקונם כללי שוב אית ליה פדיון וקדושת דמים הוא ושם מודה ב"פ דקדושת דמים פקע בכדי. הנה יפה שאלת וכבר קדמך בקושיא זו הקצה"ח בעצמו בסי' קע"א והניח בקושיא. וראיתי באמת שכתב ליישב בסי' ע"ב קושיא זו דלב"פ אף קדושת דמים לא פקע בכדי. אך לפענ"ד לא הועיל בזה דאכתי קשה לרבא דס"ל שם דקדושת דמים פקע בכדי היכי מפרש המשנה בקונמות דאי בקונם פרטי פקעה בכדי ואי בכללי הא יש לו פדיון וזהו אין קושיא דהא רבא מפרש אליבא דעולא דסובר דאינו קדוש רק עד שיקצצו ול"ק כלל ובזה ל"ק גם מה שהאריך להקשות מהא דאמר קונמות מפקיע מידי שעבוד דהא התם הוה קונם פרטי ופקע בכדי וכל הטעם דקונם מפקיע מידי שעבוד כתבו התוס' בגיטין דף מ' משום דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה וחל הקדושה שעה אחת ותו לא פקע וא"כ בקונם פרטי דפקע בכדי אמאי יפקע משעבוד ולא זכיתי להבין דניהו דפקע בכדי היינו לאחר זמן שאסר בקונם אבל כאן דאסרה המע"י על בעלה ולא פרטה זמן א"כ אימת יפקע ואף בקונם פרטי חל הקונם וז"פ וברור. ובזה נראה לפענ"ד מה שהאריך באבני מלואים בסי' ע"ב שם דל"מ לה שיאסר בקונם על בע"ח דממנ"פ בקונם פרטי על הבע"ח דוקא פקע בכדי ובכללית על כל העולם שוב אינו מפקיע מידי שעבוד לפמ"ש ליתא דאף בפרטי וכיון דעכ"פ חל הקונם אימתי יפקע. ואולי ס"ל להגאון דכל דהיה קונם פרטי לכשיבא זמן הפרעון זה מקרי כמו קונם עד שיקצצו דעד אותו זמן הוא שיכול לאסור לפי דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה ואח"כ כיון דמשעבדא א"י לאסור ופקע בכדי אבל ז"א כיון דעד אותו זמן ברשות הלוה א"כ בעת ההוא יכול לאסרם וכל דאסרם עליו שוב לא נפקע בכדי דהרי אסרם עליו ולא פרט הזמן וז"ב לפענ"ד. שוב ראיתי בר"ן ר"פ השותפין דביאר בהדיא דקונמות מפקיע מידי שעבוד ולכך השותפין שנדרו הנאה אסורין והרי שם הוה קונם פרטי וכן ביאר הר"ן שם בהדיא דף מ"ו ע"ש גבי משכיר ושוכר דאף בקונם פרטי חל הקונמות והרי כתב בעצמו לעיל דקונם פרטי נפקע בכדי וע"כ צ"ל דעכ"פ הקונם חל עד אותו זמן שקצב וא"כ כל שאסר סתם אף בקונם פרטי לא נפקע בכדי וז"ב ופשוט ודברי הקצה"ח תמוהין. ואמת אגיד ששמעתי בבירור שהגאון בעל הקצה"ח היה אומר דשמעתא דבר פדא לא סלקא ליה כהוגן אבל לא ידעתי על מה ולמה ואולי נרגש הגאון אח"כ במ"ש ומ"ש הקצה"ח בסי' קע"א בהא דאמרו בגיטין דף מ"ב אלא מעתה ביום רבו ישא שפחה וביום של עצמו ישא ב"ח ומשני באיסורא לא קא מיירי וע"ז הקשה דהא בשותפין שנדרו אמרינן ברירה אף דהוא לענין איסור ואמרינן דבשעה שמשתמש לעצמו יש לו קנין הגוף בכלה וה"ה כאן נימא ביום של עצמו יהיה לגמרי ב"ח ויש לו קנין הגוף בעצמו בכלו וע"ז כתב כיון דנעשה ב"ח ול"מ משוחרר חוזר ואשתעבד דהו"ל קדושת הגוף ולא פקע בכדי וכדאמרו בירושלמי הובא בתוס' גיטין דף מ"ם ע"ש והאריך בזה ובסי' רמ"ט ע"ש אבל באמת לפענ"ד אין התחלה לקושייתו דשאני ח"ע וחציו ב"ח דעכ"פ כיון דלמחר הוא עבד א"כ עכ"פ יש בו צד עבדות וצד חירות ולא אתי צד עבדות ומשתמש בצד ב"ח וא"כ מה מועיל שבזמן הזה הוא ב"ח אבל עכ"פ בגופו יש צד עבדות ואסור לישא ב"ח וש"ה גבי שותפין דעיקר הקפידא לפי שמשתמש בחצר חבירו וכל שכעת הוא שלו לגמרי אף שלמחר יהי' של חבירו עיקר הקפידא על עת השתמשותן ובעת השתמשותו הוא שלו משא"כ בח"ע וחב"ח דעכ"פ יש בו צד עבדות וז"ב מאד. איברא דלפ"ז לכאורה הי' ראוי שישא שפחה חציה ב"ח ול"ש דאתי צד עבדות ומשתמש בב"ח כיון דהיא בת מינו אבל באמת כבר כתבו התוס' בגיטין דף מ"א ובחגיגה דף ב' ובחולין דף ע"ט דמ"מ הרי צד עבדות משתמש בב"ח ול"ד לפרידה דאין מרכיבין עליה אלא מינה משום דשם אכלאים קפיד קרא והרי כאן ליכא כלאים דהיא בת מינה משא"כ כאן דעכ"פ צד עבדות משתמש בצד ב"ח ועיין בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' ד' ודו"ק. ובזה נראה לי ליישב דברי הירושלמי פרק השולח שם דאמר דקודש ביום של רבו אין חוששין לקידושין קידש ביום של עצמו חוששין לקידושין ותמה הקצה"ח שם דהא באיסורא לא קא מיירי והקצה"ח כתב דהירושלמי ס"ל דגם קדושת הגוף פקע בכדי ע"ש והדבר תמוה דסותר דברי עצמו ודברי הירושלמי שהרי בירושלמי מפרש דלכך שחרור מפקיע מידי שעבוד משום דל"מ עבד משוחרר חוזר ומשתעבד וא"כ ע"כ דס"ל דקדושת הגוף לא פקע בכדי ואיך מותר לקדש ביום של עצמו ובאמת לאביי ס"ל קדושת הגוף פקע בכדי בנדרים דף כ"ט אבל באמת מדברי התוס' בגיטין לא משמע כן שהרי הקשו דלאביי דס"ל למפרע הוא גובה היאך מפרש המשנה דלדידיה לא מפקיע מידי שעבוד דלמפרע הוא גובה ולא כתבו סתם דס"ל קדושת הגוף פקע בכדי. וע"כ נראה דבאמת גם בזה במחכ"ת הקצה"ח שזה אינו דהוא חשב דקדושת הגוף לאביי דפקע בכדי נפקע אף שלא פרט הזמן וכמו בקונם כללי אבל ז"א דאביי לא ס"ל רק כשפרט הזמן אבל כששחרר סתם לא פקע בכדי וע"כ אין לדבריו מקום בזה. אך לפמ"ש יש ליישב דברי הירושלמי דיש לומר דהירושלמי ס"ל דכמו בפרידה מרכיבין עליה בת מינה ה"ה בחצי' עבד מותר לישא חצי' ב"ח דצד עבדות משתמש בצד עבדות וב"ח משתמש ב"ח כיון דכל שני צדדים ישנו שוה בתרוייהו וא"כ שוב אף כשנושא ב"ח חוששין לקידושין כמבואר בתוס' גיטין דף מ"ג ע"א ד"ה ואי דכל דמשכחת להצד קידושין עכ"פ בנו מתייחס אחריו והא דקאמר למשנה ראשונה לישא ב"ח אינו יכול היינו שישא אותה ממש זה א"א דרק חציו ב"ח הוא יכול לישא וחצי' ב"ח אינו שכיח כ"כ דהא כופין את רבה משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר וכדאמרו בגיטין דף ל"ח. ובזה יש ליישב דברי הירושלמי בפסחים דאמר חציו עבד שגירש דחוששין לגירושין ותמה המלמ"ל פ"ב מק"פ דהיאך משכחת לה כיון דאין חוששין לקידושין גירושין היאך משכחת לה וכתב דיכול לקדש בת מינו ותמה הקצה"ח מש"ס גיטין דף מ"ג דאמרו יורשין היאך משכחת לה ואם איתא הא משכחת לה בבת מינו ולפמ"ש באמת בזה מחולקין הירושלמי וש"ס דילן דלש"ס דילן אף במקדש ביום של עצמו אין חוששין לקידושיו ולהירושלמי ביום של עצמו עכ"פ חוששין לקידושיו ודו"ק היטב. ובזה נראה לי לפרש דברי הירושלמי דאמר אתיא דשמואל כר"מ דמחייב בגנב חציו עבד ותמה המלמ"ל דא"כ אמאי אין חוששין לקידושיו. ולפמ"ש י"ל דע"כ לא חששו לקידושין רק ביום של רבו דהוא עבד גמור אבל ביום של עצמו הרי הוא ב"ח וא"כ גם בגנב חייב עכ"פ דעכ"פ מקצת אחיו קרינא ביה דהרי ביום של עצמו יש ברירה דהוא ב"ח וקונה עצמו להיות ב"ח וז"ב ודו"ק. ובזה יש ליישב כוונת הרשב"א שכתב בחידושיו לשבת דף ד' דבחציו עבד לא שייך העשה דלעולם בהם תעבדו והדבר יפלא דלמה לא הא ביום של רבו הרי הוא של רבו. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת יש בו צד עבדות וצד חירות וא"כ יש לומר דכשם דאסור לישא ב"ח דלא אתי צד עבדות משתמש בצד חירות וה"ה על הרב לא שייך העשה דלעולם בהם תעבודו דעל צד חירות אסור לעבוד ואיך ישתמש בצד ב"ח הא אתי צד ב"ח בעבדות וז"ב ודו"ק היטב. עוד יש מקום לומר מה דנחלקו הש"ס דילן עם הירושלמי בפלוגתת רש"י ותוס' בגיטין דף מ"ז בהא דטבל וחולין מעורבין זא"ז דרש"י פירש דבכל חטה וחטה מקצתו חולין ומקצתו מעשר והתוס' פירשו דעל כל חלק וחלק יש לומר דאולי זה חלקו של אחר ע"ש.