שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קמ״ט

נסתפקתי בשני עדים שהזימו שני עדים שלא בפניהם אם יכולים אח"כ להזימם בפניהם ויהי' נאמנים לפסלם אם נימא דכל שהעידו שלא בפניו יכולין לחזור ולהעיד בפניו כמבואר בחו"מ סי' כ"ח. והנה לפענ"ד תלוי במחלוקת הריב"ש והמהרלב"ח אם הזמה שלא בפניו מועיל לפסול העדים או דהוה רק כהכחשה גרידא דאם נימא דלא הוה רק כהכחשה גרידא א"כ כבר נפסלו שניהם עכ"פ בעדות זה רק דכל אחת באה בפ"ע ומעידה אבל בעדות הלז פסולים לכ"ע וא"כ כל שכבר נכחשו לא מועיל אף שיזימו אותם אח"כ בפניהם אבל לשיטת הריב"ש דעכ"פ נפסלו הראשונים וא"כ יכולים אח"כ להזימם בפניהם שיתחייבו עונש הגוף וממון ג"כ וז"ב לפענ"ד. ובזה הנה מקום אתי ליישב דברי הריב"ש להצילו מתפיסת המהרלב"ח סי' קל"ז שהקשה מדברי רבינו פי"ח מעדות הלכה ה' שכתב דעדים שהוזמו שלא בפניהם הרי הוכחשו לפיכך אם מתו העדים שהזימום קודם שיזומו אותם בפניהם אין כאן עדות שהרי הכחישו זא"ז ע"ש הרי דמבואר דל"מ רק הכחשה ועיין בנוב"י באהע"ז סי' ע"ב בהיתר החמישי שכתב ג"כ ראיה זו והתפאר בזה וכבר קדמו המהרלב"ח והמהרי"ט חלק אהע"ז סי' ל"ז האריך לדחות ראיה זו בדברים דחוקים כמ"ש הגאון מוהרח"י בקונטרסו על שיקול הדעת בסופו ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הוה הכחשה רק שיכולין להזים אח"כ בפניהם דכבר נפסלו הראשונים ואדרבא משם ראיה ברורה להריב"ש שהרי כתב שמתו העדים שהזימום קודם שיזומו אותם בפניהם ומשמע דיכולין להזים אח"כ בפניהם ואם איתא לדברי המהרלב"ח הרי נפסלו שהכחישו זא"ז ופשיטא שא"י להזים אח"כ וגם לאיזה צורך כתב רבינו זאת וע"כ דבא להורות דמ"ש דהוה הכחשה היינו שהראשונים כבר נכחשו ולכך אם לא הי' מתים הי' יכולים להזימם עוד אבל כיון שכבר מתו אין כאן עדות שהרי הכחישו זא"ז וניהו דהראשונים נפסלו אבל האחרונים ג"כ אינם נאמנים וז"ב מאד ודו"ק. ובזה מיושב מ"ש הנוב"י ראיה מתוס' סנהדרין דף ח' ע"ב ד"ה והביא האב עדים שכתבו דמיירי קודם גמ"ד דהשתא ליכא מיתה ולדברי הריב"ש גם לאחר גמ"ד משכחת לה וכשהזימום שלא בפניהם ולפמ"ש אתי שפיר דשם כתבו התוס' דלא משכחת עוד ד"נ ע"ש ואם הוזמו שלא בפניהם עוד משכחת לה ד"נ כשיזימו בפניהם ולכך ע"כ מיירי קודם גמ"ד. ומה שהקשה עוד מדברי התוס' דף ט' ע"ב ד"ה עידי האב נהרגין שהקשו דיכולין לומר לחייב הבעל ממון באנו ולהריב"ש הי' להם להזים שלא בפניהם והנה תיתי לי דגם אני הרגשתי בזה בראשית ההשקפה אבל באמת אין ראיה מזה דהעדים יכולים להתנצל באמת רצונו להזים שלא בפניהם אבל לא יכולנו שהעדים הי' שם ואטו הי' יכולין לומר לב"ד אין רצונינו להזים רק דוקא שלא בפניהם וגם כיון דלכתחלה צריך שיהיה בפניהם א"כ הב"ד לא רצו לקבל רק בפניהם ומה יכלו לעשות ומ"מ לא רצו רק לחייב הבעל ממון. ובזה נסתר כמה קושיות שהקשה כעין זה באותה תשובה בסנהדרין דף מ"א יעו"ש ודו"ק. ומ"ש המהרלב"ח שם לחלק דאף דיכול לפסלן בגזלנותא מ"מ להזים א"י שלא בפניהם דהזמה חידוש היא ומהרי"ט השיב דהפיסול לאו חידוש דאגופן של עדות מסהדי ומהראוי להאמין לשנים רק מה שמחייבין ממון זהו החידוש ע"ש והגאון מוהרח"י האריך בקונטרסו דדברי שגגה הן דכי אתמר דחידוש הוא הוא על גוף פסול העדות דמה חזית דציית להני ציית להני הרי דעל גוף פסול העדים הוה החידוש ע"ש שהאריך בזה. ובאמת שלפענ"ד יש לומר דזה תלוי בשתי הלשונות בב"ק שם דללישנא דפסידא לא ס"ל לרבא דחידוש הוא ואפשר דקיי"ל כאותו לשון. ובזה יתיישב דברי הטור שכתב בסי' ל"ח הטעם דעדים אחרונים נאמנים דלא על גוף העדות מסהדי ומקורו מדברי הרמב"ן על התורה וכ"כ בספר החינוך והלח"מ תמה דהא הזמה חידוש. ולפמ"ש אתי שפיר דלל"ב משום פסידא לא ס"ל לרבא כלל דחידוש הוא אך לפ"ז יקשה דא"כ כי פריך הש"ס מ"ב לימא לענין לפסול העדים שלא בפניהם דאם חידוש הוא ליכא למפסלה ומשום פסידא יוכלו למפסלה וע"כ צ"ל דאף דחידוש הוא אפ"ה נפסלו שלא בפניהם ומ"ש המהרלב"ח ראיה מהנ"י פרק שני דכתובות דכתב דלכך אין נאמנים השנים לפסול לאחר מיתה משום דבעי שיזומו בפניהם והמהרי"ט כתב כי אין לפניו הנימוק"י ממס' כתובות באמת שכעת זכינו לספר הנימוק"י על כתובות וכתוב ככל הדברים ההם. אבל יפה כתב המהרי"ט שיחיד הוא נגד כל הני רבבוותא התוס' והרמב"ן ודעימי' ומ"ש המהרי"ט להקשות על הנימוק"י דא"כ מ"פ הש"ס תרי ותרי נינהו הא כיון שאין נאמנים לפסלם שוב השטר בחזקתו. לפענ"ד כיון דכל הטעם דא"י לפסלם הוא משום דהעידו שלא בפניהם וזה גופא אינו רק מדבריהם כמו שלא בפני בע"ד וכמ"ש הגאון מוהרח"י בקונטרסו בהדיא וא"כ מה"ת נאמנים ולכך פריך תרי ותרי נינהו הן אמת שלפענ"ד אין דברי מוהרח"י ברורים בזה דע"כ לא הוה רק דרבנן רק מה שאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ולחייבו ממון וזה אסמכתא דיבא בעל השור ויעמוד על שורו כמ"ש הב"י סי' כ"ח אבל לפסול אדם נראה לפענ"ד דכמו דאין גומרין דינו שלא בפניו כדאמרו בסנהדרין דף פ' וה"ה שא"י לפסלן שלא בפניהם ומ"ש הגאון מוהרח"י לסייע למהרלב"ח מהא דאמר ר"א אין מזימין שלא בפניהם והזמה שלא בפניהם ניהו דהזמה לא הוה הכחשה מיהו הוה ולאיזה צורך האריך כ"כ ע"ש. לפענ"ד מכאן ראיה למ"ש דיכולין להזים אח"כ אותם בפניהם וכמו שהבאתי ראיה מדברי רבינו הרמב"ם (ומכאן ראיה דל"ש בזה עביד לאחזוקי דיבוריהו וכמ"ש המהרי"ט שם בשם מהר"י בן לב דאם נימא דעביד לאחזוקי דיבורייהו היאך יכולים להעיד אח"כ) ולפ"ז כיון דעכ"פ יכולין להעיד אח"כ צ"ל דהוה הכחשה עכ"פ לראשונים דאל"כ הרי הוכחשו שניהם ושוב אינם נאמנים באותו עדות לכ"ע וכמ"ש ודו"ק. שוב מצאתי במהרי"ט סי' מ"ג שם שכתב שם לדבר פשוט דנאמנים לפסלה עכ"פ שלא בפניהם והביא ראיה מהגהת אשר"י ועיין תומים סי' ל"ח שהאריך ג"כ בראיה זו מהג"א וכבר קדמו המהרי"ט שם. ומצאתי בשיטה מקובצת בב"ק דף קי"ב שכתב בשם הרמ"ה דלכך הזמה שלא בפניהם הכחשה מיהא הוה דהא אין עדים נפסלים כלל ורק לגבי בע"ד מועיל ובזה מקבלין שלא בפניהם הרי מבואר דאין נפסלים כלל ודו"ק ועיין בשו"ת משאת בנימן סי' ק"ו ועיין פ"מ ח"ב סי' ק"פ ואין הזמן מסכים לעיין בדבריו. ומדי דברי זכור אזכור מה ששאל אותי בע"פ הרב החריף אבד"ק טאפריוו ני' בהיותו פה במעשה שאירע לפניו בהיותו מברר למשפט אחד הי' שם שני כיתי עדים המכחישים זא"ז והכת אחת מהם העידה באופן שהי' יכולים להזימם והכת אחת העידה באופן שלא הי' יכול להזימם שלא העידו היום והמקום וכדומה וע"ז נסתפק איך נדייני להאי דינא דהא מן התורה בעי דו"ח ועדות שאתה יכול להזימה אף בד"מ וא"כ מהראוי הי' להאמין לאותם העדים הראוי להזימם יותר מאותן עדים שהעידו עדות שאילה"ז ואף דמדרבנן בטלו דו"ח בד"מ עכ"פ להכחיש אותם עדים שהעידו עדות שאתה יכול להזימם אפשר דגם מדרבנן נאמנים יותר הכת הלזו וע"ז השבתי בראשית ההשקפה דעכ"פ דין מרומה מקרי כיון דעדים מכחישים זא"ז ושוב צריך דרישה וחקירה וא"כ מהראוי שנאמין יותר אותן העדים שאומרים עדות שאתה יכול להזימם. אך אחר העיון יש לדחות כיון דכל מה שנקרא דין מרומה הוא בשביל שיש לפנינו עדות הכת השניה שמכחישים אותם וכל שאתה אומר שצריך דו"ח שוב לא הוה דין מרומה ושוב באמת א"צ דו"ח מדרבנן ואף שי"ל שעכ"פ הכת השניה לגבייהו מקרי דין מרומה ואינם נאמנים ז"א דעכ"פ אתה צריך לומר דהם מכחישים זא"ז ושוב אינם נאמנים הראשונים דהא השנים האחרים מכחישין אותם וע"כ צריך אתה לדון מכח עדות המכחשת דאל"כ לא מקרי דין מרומה.