שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קמ״ז (ג׳)

ובזה נראה לפענ"ד הקושיא הנ"ל דבאתרוג ודאי דמחוייב לתת לו אתרוג דהרי ייחד לו חפץ ידוע והרי כתב הנימוק"י דמי שמשך חפץ מחבירו והתנה ליתן לו כור חטין בשכרו דחייב ליתן לו כמה שפסק ובבני יעקב הקשה מהך דפועל שיכול ליתן לו מעות ועיין קצה"ח סי' ר"ג מ"ש בזה. אך לפענ"ד אתי שפיר בפשיטות דבשכירות דבאמת נקנה בדיבור בעלמא משום שאליו נושא את נפשו זה נשתעבד לתת שכר פעולתו לפ"ז זה לא קנה בעצם הדבר רק מצד שעבודו של זה שחייב לתת לו שכר פעולתו ולכך כל שמחסרא משיכה יכול לסלקו במעות דעכ"פ יש שכר לפעולתו אבל שם שזה נתן לו חפץ וזה נתחייב בעדו כור חטים פשיטא דנתחייב במשיכתו של זה לתת לו דוקא מה שהתנה עמו וז"ב ופשוט. ולפ"ז ה"ה בקידושין כל דלא הוה כמשפטי התנאים רק שכופין מתורת שכר פעולה שהרי עשה פעולתו נתחייב לתת לו מה שפסק בזה שפיר יש לומר דשכר פעולה אינו רק דמים ולא עצם הדבר אבל באתרוג דאיכא אומדנא רצה דוקא באתרוג כדי שיצא בו ניהו דאין אומדנא כ"כ גדולה דיש לו אחר אבל עכ"פ כל שלענין דמים אינו מוחזק וצריך לתת לו דמים אנן סהדי דרצונו דוקא באתרוג שלו והרי נתן לו אתרוג כדי שיצא בו וא"כ גם הוא ברצונו לצאת בו ושפיר צריך להחזיר לו האתרוג אף שאין אומדנא כ"כ דחזקתו ג"כ אתרע כיון דעכ"פ דמים צריך להחזירו כופין אותו וגם שווי המצוה אין לו שיעור ויכול לומר לדידי שוה לי אתרוג זה כמה וכמה וע"כ פשיטא דצריך להחזיר לו האתרוג ושפיר הקשה הרא"ש ואין סתירה להב"ח.