שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קמ״ו (ו׳)

שוב ראיתי ברמב"ם פ"ו מערכין ה"ט שכתב באומר שור זה הקדש לאחר שלשים ושחטו בתוך שלשים הר"ז מותר בהנאה הקדישו למזבח קדוש אבל אם אמר הרי זה הקדש לאחר שלשים יום מעכשיו אם שחטו בתוך שלשים אסור בהנאה ואף דהכ"מ לא כתב מקורו המעיין בירושלמי פ"ק דקידושין וריש האומר ובחידושי הרשב"א בנדרים שם ימצא מקורו ועכ"פ מבואר בהדיא דהוא ס"ל דהקדש לאחר שלשים יום יכול לחזור בו תוך שלשים. ומצאתי במחנה אפרים הלכות צדקה סי' ד' שהאריך בדין הלז אם מקדיש לאחר שלשים יום אם יכול לחזור בו והביא דברי הרשב"א והר"ן הלז והביא שמדברי הרמב"ם פכ"ב ממכירה משמע דמחוייב לקיים מצד נדרו ע"ש. ובאמת נעלם מעיניו דברי הרמב"ם פ"ו מערכין הנ"ל ובאמת שאין ראיה דאף שמחוייב לקיים מצד נדרו מ"מ אם עבר ושחטו מותר דלא חל קדושה על השור אך נראה לפענ"ד דלענין אם אמר לשלוחו לתרום אם רוצה לחזור בו ל"ש לומר דמחוייב לקיים מצד נדרו דהא אינו חוזר מגוף הקדישו רק משליחותו וא"כ ע"ז ל"ש תורת נדר וז"ב לפענ"ד ודו"ק. ועיין בחידושי רשב"א שכתב דגם באומר סלע זו לצדקה אחר שלשים אם נימא דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט א"י לחזור בו ע"ש ועיין ביו"ד סי' רנ"ח. והנה בגוף הדבר אי שייך אמירה לגבוה בתרומה לכאורה היה נראה דל"ש דבאמת כל ענין דהוה כמסירה הוא משום דכיון דשייך לגבוה הו"ל כמו דאיתא בבי גזא דרחמנא א"כ זה שייך בהקדש דלגבוה סלקי אבל בתרומה דשייך לכהנים ניהו דהתרומה קדושת תרומה עליה אבל לא שייך דכל היכא דאיתא בבי גזא דרחמנא הוא דהא ממון כהן הוא ואוכלה הוא וב"ב ויליד ביתו ומצאתי בשיטה מקובצת בכתובות דף ל' שכתב סברא זו גבי מדאגבהה קניה דל"ש לומר כל היכא דאיתא בבי גזא דרחמנא הוא דהכהנים הם בעליו וכל שהגביהה לגזלה יצא מרשות הכהנים ושייך קנין הגבהה ע"ש והרי גדולה מזו לענין קדושת בדק הבית נחלקו בחולין דף קל"ט אי שייך כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ע"ש מכ"ש בכהנים לענין תרומה ועיין בשו"ת הרמ"ע מפאנו סימן ס"ב ובכוונת התוס' שכתבו ביבמות שם דשייך אמירה לגבוה גבי תרומה היה נראה לפענ"ד דשם לראב"י קיימינן דיכול להקנות דבר שלבל"ע ורק שכל שלא הקנה מעכשיו כלתה קנינו א"כ שפיר כתבו דלענין תרומה דאם נימא דהכהן לא קנה עדן התרומה ורק שקדושת תרומה תופסת עלי' שיהי' חלות קדושה על זה שפיר חל אף דלא אמר מעכשיו דלענין זה שתחול הקדושה ע"ז שיהיה תרומה שפיר שייך אמירה לגבוה ולא שתהיה תרומת הכהן רק שקדושת תרומה חל עליו וגם נראה דבאמירה ל"ש לומר דכלתה קנינו דכל דאמר א"כ עכ"פ גלה דעתו שרצונו שתהיה תרומה שפיר מועיל אף דלא אמר מעכשיו דבשלמא כשצריך קנין שפיר שייך לומר דכלתה קניינו משא"כ היכא שסגי באמירה בעלמא ל"ש דכלתה אמירתו וז"ב לפענ"ד. ולפ"ז זהו שם אבל כאן דאמר לשלוחו צא ותרום א"כ מה שייך כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא דקדושת התרומה עדן לא חלה ורק השליחות גופא לתרום ול"ש לומר ע"ז דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא וגם ל"ש לומר דעכ"פ גלה דעתו דהרי בתרומה לא מועיל ניחותא דבעה"ב רק שיהיה שלוחו ממש ואף באמר לשלוחו צא ותרום והלך אחר ותרם לא מועיל כמבואר בחולין דף י"ב ורק שליחות בעינן ול"ש בזה אמירה לגבוה ודו"ק היטב כי לפענ"ד ברור הוא וגם לא ידעתי מה רווחא להקדש אם הוא בעצמו יתרום או שלוחו וכל שמבטל השליחות ורוצה הוא לתרום בעצמו ל"ש אמירה לגבוה דאין רווחא להקדש ובכה"ג ל"ש אמירה לגבוה וכמבואר בתוס' קידושין דף כ"ט ובש"ע יו"ד סי' רנ"ח ודברי התוס' ביבמות דכתבו דשייך אמירה לגבוה היינו לענין זה דיהיה כמעכשיו ול"ש דכלתה קנינו וכמ"ש ודוק היטב. אחר זמן רב מצאתי בסי' רכ"ח ביו"ד שכתב בבדק הבית בסוף הסימן ממש הביא בשם הרשב"א שנסתפק בבריא המקדיש לאחר שלשים יום אם יכול לחזור בו תוך שלשים והנה חפשתי ברשב"א ולא מצאתי ואני תמה דהדבר מבואר ברמב"ם פ"ו מערכין ה"ט וגם בחידושי רשב"א בסוגיא דבר פדא הנ"ל מבואר דיכול לחזור וצ"ע ואחר כמה שנים בשנת תרט"ו ב' חיי יגעתי ומצאתי תשובה זו להרשב"א שמביא הב"י היא בח"ג סי' קמ"ב אשר חסר יביאנו המעתיק בראשיתה שם מבואר כל דברי הב"י שמביא משמו ובאריכות וטעות שם בציון וצ"ל קכ"ב וכפי הנראה ע"ז התשובה רמז בח"א סי' תש"ד שמביא הב"י שם: