שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קמ״ו (ג׳)

ולפמ"ש שם דמעשה הקידושין חשוב מעשה טפי אפשר ליישב אבל לא דמי דשם אתתא לבי תרי לא חזיא וא"כ אם קבלה קידושין א"א לקידושי השליח לחול אבל כאן דיכול להיות שיקדש שנים כמ"ש הב"ש שם וא"כ אין ראיה ממשנה דקידושין דשם מיירי מקידש בתו ואפשר דגם בב"ש מיירי בקידושי בתו אבל אכתי צ"ע דהב"ש סתם לה וכתב דמעשה שלו בעצמו ודאי ניחא ליה וזה בודאי ליתא וגם בקידושין דף ע"ט דאמרו דצריכא דסד"א דהוא לא אכפת ליה ופירש"י דהא דלא בטלי' לשליחות והא דקדים וקדשה דסבר דלמא לא משכחי קמ"ל דאפ"ה בטלה הרי דעכ"פ אין סברא לומר להיפך דמעשה שלו בעצמו בודאי ניחא ליה טפי (ובפירוש מבואר דאם של שלוחה קדמו קידושיו קידושין) ומצאתי בשו"ת מהרי"ק סי' ע"ו שהאריך שם בענין מוהל שכבדו ע"י שליח לשני בני אדם אם בטל השני לקמא ע"ש שאינו מחלק כלל דהוא בעצמו בודאי מינח ניחא ליה וביטל השליחות השני את הראשון ע"ש ובאמת לפי חילוקו של הרב מוהררי"ט שם והחילוק השני שחילק הרב השואל מו"ה מתתי' שם הי' מקום לחלק גם כאן וליישב קושית הב"ש כאן דשאני גירושין דא"א שתקבל שני גיטין משא"כ בקידושין דיכול לקדש שתים אבל כבר דחה המהרי"ק שם שני החלוקים היטב מהמרדכי הנ"ל דמביא ראיה מפסח לגט וע"כ דליתא לחלוקים הנ"ל וא"כ גם דברי הב"ש תמוהים וכמ"ש. ולכאורה רציתי ליישב דשאני התם בהך דפסח דלכך לא מבטל לקיחתן לשחיטתו משום דשם א"א למנות רק על פסח אחד והו"ל כמקדש אשה ידועה שכתב הב"ש דבכה"ג לא בטל השליחות וה"ה שם דא"ל לבקש האבוד אבל לפ"ז יקשה בסיפא דא"ל אם אחרת שחטו עלי דשם לא עשה שלוחים על דבר ידוע וע"כ נראה לפענ"ד דהעיקר כחילוק המהרי"ט דס"ל שא"א לחול המעשה של השליח הראשון אז אמרינן דבטלו ולכך הלקיחה לא מבטל דיכולין לחזור ולמנות עד שישחוט וא"כ דברי הב"ש צ"ע ובחידושי לפסחים דף צ"ח ע"ב הארכתי ליישב קושית המהרי"ט הנ"ל וביארתי שם ליישב קושית המהרש"א ואכ"מ ועיין בחו"מ סי' קכ"ג ס"ג באם הרשה לאחד וחזר והרשה לאחר דאין להשיב רק לשני וע"ש בסמ"ע וש"ך ולפמ"ש כאן יש לפלפל שם וצ"ע כי לא נפניתי כעת. ודרך אגב אזכור מה שהראני אחד מהמשכילים דברי הפ"י בריש פרק האומר בקידושין גבי מ"ש לא קדשה את עצמה וחזרה בה ופירש"י בין בפני שליח או שלא בפניו וזה דלא כשיטת התוס' שם וכתב הפ"י דמיירי שחזרה בו מהשליחות לא מגוף הקידושין וע"כ סבר ר"ל דמקודשת כיון דגלית דעתה שרצונה להתקדש הו"ל כארצויי ארצי קמי' דאמרו בדף מ"ה דהוה קידושין ע"ש וע"ז תמה דש"ה שכל שגלי דעתיה אף שאין עושה אותו שליח בפירוש אמרינן דמועיל מטעם זכייה דהוה כשליחות אבל כאן שאין רצונה כלל בהשליחות שלו איך יועיל בזה. ובאמת שיפה תמה אבל לפענ"ד נראה לפי מה שחידש הקצה"ח סי' ק"ה דזכייה לאו מתורת שליחות ולא מתורת אנן סהדי אלא דגזירת הכתוב שיהא הזוכה לאחר מהני כדיליף מאיש זוכה ע"ש א"כ אפשר שכל שגלתה דעתה שרצונה באותו ענין אף שאין רצונה בשליחותו כל שהלך וקדשה ונגמר ענין זה יכול לזכות אף בלי שליחות כלל אף שמחתה בהשליחות ודו"ק היטב. והנה מדי שוטטו עיני בהסוגיא שם ראיתי בפ"י שם שהקשה בהא דאמרו שם בסוגיא איתבי' ר"י לר"ל דאם ביטל עד שלא תרם אין תרומתו תרומה וע"ז כתב הפ"י דמשמע דלר"י דמדמה תרומה לקידושין א"כ אם אומר תרומה זו לאחר שלשים יום יכול לחזור בו תוך שלשים דאין שם תרומה עליו עד לאחר שלשים ואכתי לא מקרי מעשה אלא דיבור בעלמא וע"ז הקשה דהא בנדרים דף כ"ט אמרינן דאף לר"י דאמר הכא דחוזרת אפ"ה באמר הר"ז עולה לאחר שלשים יום א"י לחזור בו משום דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט ומשמע דה"ה לתרומה וכמ"ש הרא"ש דילפינן מקרא דמוצא שפתיך תשמור והאי קרא בתרומה נמי מיירי כמבואר בפ"ק דר"ה וכ"כ התוס' ביבמות דף צ"ג בהדיא דבתרומה שייך ג"כ אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ולכך לא בעי מעכשיו ולפ"ז מדלא אמרינן אמירה לגבוה לענין דיבור של השליחות ויכול לבטל ע"כ דלא דמי לאומר תרומה לאחר שלשים יום וא"כ מה מקשה ר"י לר"ל וע"ש דמחלק בין מברר חלק גבוה אף דאמר שיהיה לאחר שלשים יום שייך אמירה לגבוה אבל באומר לשליח צא תרום עד ל' לא בירר חלק גבוה ע"ש וזה דחוק.