שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״מ (ג׳)

ולכאורה רציתי לומר דלכך ל"ש כאן ברירה דהא יש לו היתר ע"י מחיצה והו"ל דבר שיל"מ דל"א ברירה אף בדרבנן. אך זה דחוק (וגם בעירוב הקלו אף בדבר שיש לו מתירין כמ"ש התוס' בדף מ"ה ע"ב ד"ה אבא) אך לפענ"ד נראה דכיון דעיקר החשש הוא משום דהוה כחפצי הפקר וע' בתוס' שם וא"כ איך שייך ברירה דבהפקר לא שייך ברירה ובאמת שהאחרונים הביאו בשם הראב"ד דאיך הוה כרגלי מי שנתמלא בבירא דהפקר הא בהפקר ל"ש ברירה ע"ש מ"ש בזה (והובא בריטב"א עירובין גבי חפצי הפקר) ועיין ישועות יעקב לדו"ז הגאון ז"ל סי' שצ"ז מ"ש בזה וא"כ לכך ל"ש ברירה ואכתי צ"ע כעת ועיין בפרישה סי' ת"ב וכפי מה שהובא באחרונים דמחלק באם המילוי היה בהיתר אמרינן ברירה ואם המילוי באיסור לא אמרינן ברירה יש ליישב קושיא זו ואין לפני הפרישה לעיין בזה וע' ברי"ף פרק כיצד משתתפין במשנה דבור שבין שתי חצירות וכו' שהקשה הרר"י מהמים שתחת הקורה בעצמו וכתב דאמרינן בדרבנן יש ברירה ע"ש ודוק.