שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קל״ח (ג׳)

ודרך אגב אעתיק כאן מ"ש לי כבוד אבי מורי הרב הגאון מוה' ארי' ליבש נ"י על דברת מאירת עינים שורש רביעי ענף ד' ס"ק ו' ליישב קושית הש"י עפ"י דברי התב"ש לא ידעתי אם נתתם טעם אחר לסברת התב"ש וכתבתם דע"כ ל"ח התוס' והחזיקו ריעותא רק בנמצא בקופא וכו' דאז ע"כ דרך הקנה נכנס ולא הבינותי כלל דברמב"ם והתב"ש לא כן כתב אלא דוקא אם החוד סמוך לקרומים דאז חיישינן דלמא מעצמה יצאה מעט וחזרה ולפי זה אין מקום ליישב הקושיא ההיא. והנה מדי עיוני אמרתי טעם אחר לסברת התב"ש הלז לפמ"ש הט"ז בסי' מ' דאם יש חזקה רעה למחט אז חיישינן שמא כבר ניקבה דהא סופה לנקוב ודפח"ח. ולפ"ז א"ש דבקופא לצד סמפון וחודא לבר אז סופה לנקוב וחיישינן שמא כבר נקבה משא"כ כשקיפא לבר אז אין סופה לנקוב ולכך ל"ח שמא כבר ניקבה רק שמא דרך הוושט נכנסה דדרך קופא א"י לנקוב וז"ב. ובזה א"ש קושית הש"י דל"ח שמא ניקבה הסמפון לחבירו דניהו דסופה לנקוב וחיישינן שמא כבר ניקבה הסמפון מ"מ הרי אין סופה לנקוב הסמפון לחבירו דוקא ומה"ת נחוש שמא ניקבה הסמפון לחבירו ודו"ק היטב כי ברור הוא לפענ"ד. ומדי עיוני בזה אמרתי לבאר פי' הש"ס דאמר שם הם הכשירו דיודעים מאיזה טעם הכשירו אנן מאיזה טעם נכשיר ועיין רש"י מ"ש בזה והרמב"ן כתב דזה דחוק דלא על מעשה נחלקו רק על הלכה נחלקו וכתב הוא שהם ידעו טעם שלהם מפני מה הכשירו אבל אנן לא ירדנו לסוף דעתם וכתב הרשב"א שאינו מחוור ולפענ"ד נראה לפמ"ש הפרמ"ג דחסרון מבפנים מקרא ריעותא עכ"פ וא"כ כיון דמחט שנמצא בריעותא נחלקו בו ר"י וחביריו עם רשב"ל וחביריו והוה ג"כ ריעותא הוה תר"ל ואמנם ר"י בעצמו לא חש לדעת החולקים עמו עמו במחט א"כ לא הוה ריעותא כלל אבל אנן דכבר ראינו דעת רשב"ל דמטריף במחט אם כן ניהו דקי"ל כרבנן דמכשר מ"מ ריעותא מקרי ומצטרף לריעותא דחסרון בפנים והוה תר"ל ודוק. ובזה א"ש קושית הש"י הנ"ל דזה שייך לחשש שמא ניקבה המחט את הקרום וחזרה ושם נמי יש חשש שמא נחסר בשר הריאה בפנים במקום שהמחט שם והוה שפיר תר"ל אבל בסמפון דהחשש שמא נקבה הסמפון לחבירו וחשש החסרון אינו שם אלא בבשר הריאה ובבשר הריאה אין חשש ניקב הסמפון דניקב הסמפון לבשר הריאה כשר וא"כ לא הוה במקום אחד ולא הוה תר"ל ודוק עכ"ד היקרים. והנה מ"ש על דברת המאירת עינים באמת שזה ל"ש להתב"ש רק שהסברא היא כך דכל דחיישינן שמא בא דרך הקנה חיישינן שמא ניקבו קרומי הריאה אבל כל שאין ברור שבא דרך הקנה מה"ת לאחזוק ריעותא דזה חששא רחוקה מצד עצמה וכמ"ש התב"ש. אמנם מ"ש כבוד אבי מורי הגאון ני' בישוב הקושיא עפ"י דברי הט"ז נכונה מאד. ולפענ"ד להמתיק קצת דברי הט"ז דבאמת כל שסופה לנקוב ועכ"פ סופה שיוצא מחזקת כשרות א"כ לא שייך להעמיד על חזקת כשרות דע"כ תצא מחזקת כשרות ולכך גם כעת חיישינן שכבר יצאת מחזקת כשרותה ובזה נראה לפענ"ד ליישב דברי הש"ס הן ידעו מאיזה טעם הכשירו והיינו כפרש"י שהיה הריאה שלימה אנן לא ידעינן מאיזה טעם נכשיר דלמא אי הוה ריאה קמן דלמא הוה מנקבה ומ"ש הרמב"ן דהא על הלכה נחלקו לפענ"ד נראה עפ"י דברי הט"ז דלכך בריאה לא חיישינן אף שסופה לנקוב כיון דיוכל להתברר ע"י בדיקה ולפי זה כל שנאבדה הריאה או שנחתכה שוב חיישינן דהא בודאי סופה לנקוב וא"א להתברר וז"ש הן שהכשירו ידעו מאיזה טעם הכשירו והיינו שנחלקו באם בא ריאה שלימה לפנינו א"כ כל שיוכל להתברר שוב לא מחזקינן ריעותא אבל כאן דלמא אי הוה ריאה קמן מנקבה והיינו דכיון דכל עיקר ההיתר הוא בשביל שיוכל להתברר אבל כל שלא יוכל להתברר שוב אין מקום להכשיר ודוק היטב