שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קל״ח

נשאלתי מהרב המאוה"ג אבד"ק טאפריוו סמוך לבראד במעשה שקרה לפניו שניקב חצר הכבד במקום שהכבד סותמו והכשיר ושאל אם יפה הורה כיון שלא נזכר בפוסקים. והנה השבתי לו בראשית ההשקפה כיון דחצר הכבד אינו טריפה מצד עצמו רק דבשביל שניקב סוף לנטל הכבד וכיון שניטלה הכבד ונשתייר שני זיתים במקום מרה ובמקום חיותא כשר אם כן כל טריפות הכבד אינו מצד עצמו רק בשביל המרה ואם כן צריך לומר תרי רואין רואין כאלו נטל הכבד וכאילו נטלו הזיתים והו"ל כתרי רואין דלא אמרינן כמ"ש המ"ב סס"א לענין שני כיסין. והנה בחידושי הקשיתי דא"כ אמאי ניקב טרפש הכבד טריפה הא הו"ל תרי רואין כאילו ניטל הכבד וניטל הכבד טריפה בשבל המרה וכתבתי דמזה ראיה דהכבד אינו נטרף בשביל המרה רק בשביל עצמו וכיון שכן שוב גם בניקב בחצר הכבד מהראוי לטרוף דלא הוה תרי רואין ואמרינן שסופו להנטל כל הכבד עם הזיתים ויהיה טריפת מצד עצמו של הכבד וא"ל דהו"ל תרי רואין דהכבד אינו טריפה רק בשביל הזיתים דא"כ אמאי ניקב טרפש הכבד טריפה וע"כ דהכבד כלה עם הזיתים כחד חשוב וה"ה בזה. והאבד"ק טאפריוו אמר טעמו שהכשיר משום דכיון דכאן לא בעינן סתימה מעיקרא וא"כ כל שסותם הנקב שבחצר הכבד די אבל לפענ"ד כיון דניקב חצר הכבד יש לחוש דיתקלקל הכבד ולא יהיה נסתם וינטל כלו וע"כ לא אמרינן דמועיל סתימה רק כל שנסרכה דאין אנו רואין נקב לפנינו ולא אמרינן אין סירכא בלא נקב רק בריאה וכמ"ש הט"ז שם וא"כ כל שנסתם ונסרך ואין הטריפות רק מצד הכבד כשר אבל כל שרואין אנו שניקב פשיטא דיש לחוש שיתקלקל ומנקב הכבד וינטל כלו וכן נראה מהלבוש ס"ט דע"כ לא הכשיר רק במחט דאמר שאין הקלקול מצד עצמו אבל ע"י חולי הוה טריפה דחיישינן שינקב להכבד וגם במחט חלקו עליו ועיין במשבצות ס"ק ח' כנלפענ"ד. ודרך אגב אכתוב מה שנשאלתי מהרב המאוה"ג מוה' שמואל נחום ני' אבד"ק ליבטשוב במה שאירע לפניו שהשוחט ובודק בעת הכניס ידו בבדיקת פנים מצא סירכא שנסרך לשומן הלב וכשהוציא הריאה לחוץ לא מצא שום סירכא ולא שום רושם ושאל השוחטים דשם ושבשאר עיירות ואמרו שנהגו להקל בזה אחרי כי לא נמצא מבחוץ מסתמא לא היתה סירכא גמורה וחלפה ואזלא והוא נתקשה בזה ואמר שראה לו להכשיר מצד שבאמת דעת הגאון מר יעקב הובא ברא"ש וטור סי' ל"ט דיכול לנענע הריאה וכל סרכא שהולכת אחר הנענוע אינו סרכא ואף דאנן לא סמכינן על נענוע רק על מיעוך ומשמוש אמר הוא דבאמת הד"מ באות כ' האריך דלפעמים נמצא בפוסקים שנענוע קיל ממיעוך ולפעמים מצינו להיפך וע"כ אמר הרב הנ"ל דהמעיין בלשונות הפוסקים שמביא הד"מ יראה דיש שני מיני מיעוך אחד שע"י מיעוך ומשמוש יהיה כמין ליחה וריר בעלמא זה מיעוך קל מנענוע אבל מיעוך ומשמוש שע"י מתפרקת הסירכא ומתנתקת זה קשה יותר מנענוע וע"ז אמר דעכ"פ כאן יש לסמוך על נענוע וע"י נענוע הלכה לה הסירכא דג"כ לא מקרי סירכא. הנה גוף דבריו במיעוך שעי"ז הוה כריר הוא קיל הרבה מנענוע ולפי זה צ"ל דהמהרי"ו דס"ל דנענוע קיל ממיעוך הוא במיעוך שמתפרק והמעיין במהרי"ו הלכות בדיקה סי' ט' ימצא באות ד' שמזכיר מיעוך שנימוחים במשמוש היד ונקראין רירין ואפ"ה ס"ל דנענוע קיל כמ"ש באות ג' נהגו לנענע הריאה אך י"ל דכיון דסירכות המטריפות היינו מה שהם קשים ואינו הולך ע"י מיעוך ומשמוש ביד אז בזה נהגו לנענע שמיעוך ע"י פירוק חמור מנענוע אבל בגוף דבריו לא נהירא דסוף סוף אנו אין בקיאין בנענוע כמ"ש הט"ז ס"ק ט"ו וא"כ שוב לא שייך לסמוך על נענוע ובפרט כאן שלא היה נענוע רק לתלות שהיה ע"י נענוע ולכך לא ניכר זה א"א דאולי נתפרק בחוזק ולא ניכר וספק סרכות דאורייתא כמ"ש התשב"ץ.