שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קל״ז (ג׳)

ואמרתי בזה תיכף בהשקפה ראשונה לפי מה דאמרו בב"מ דף נ"ח ע"ב דר"י אמר בהמה ומרגליות אין להם אונאה לפי שאדם רוצה לזווגן וחכ"א הכל אדם רוצה לזווגן א"כ אף דקיי"ל כרבנן היינו שם אבל כאן דדרך ליצטאציע שמוכרים הרבה דברים ובהרבה דברים יודע בשעת מעשה שאין ריווח כ"כ ובקצת יש בו הרבה ריווח והוא שם הפסד של זה בשכר הריווח של זה וא"כ ל"ש אונאה דאף שהוא יודע שהיה מתאנה באחר א"כ לא מבעיא כשקנה הרבה דברים יוכל הלה לומר דמחלת דאיידי דבעי למקני שאר דברים גמרת וקנית גם זאת ואף אם לא קנה רק דבר אחד מ"מ חשב לקנות הדבר הלז עם דברים אחרים וגמר והקנה ועוד דכיון דהוה בפרסום רב הו"ל כהדין שמבואר באו"ח סימן קנ"ג ס"ד בהג"ה דנמכר בלי הכרזה ואין בו אונאה והט"ז ס"ק ח' כתב דאף במטלטלין אין בו אונאה ואף דהמג"א שם ס"ק י"ט כתב דבמטלטלין יש להם אונאה אבל הט"ז חולק בזה ומה גם דהוה ע"י שומת ב"ד או האנשים בקיאים בשומא ועוד נראה דהו"ל כנושא ונותן באמונה דאין בו משום אונאה ועיין בשו"ת מהרי"ט חלק חו"מ סי' י"ט ענין גדול בדיני אונאה שחקר חקירות רבות בזה ואין הזמן מסכים עמדי לעיין כעת בכל התשובה אבל מכללות דבריו למדתי דכיון שהוא ליצטאציע והאנשים אין דעתם על השווי הנ"ל כנושא ונותן באמונה שאין לו דין אונאה ע"ש שהאריך הרבה בזה כנלפענ"ד ברור ובפרט דאיידי דחשב שע"י ליצטאציע שזה רוצה להסתלק מהחפצים או שצריכין לחלק במעות העזבון ודאי אין מעמידין המקח כ"כ וא"כ איידי דבעי לקנות שחשב שיקנה בזול גמר להקנות כנלפענ"ד ברור