שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קל״ז

נשאלתי מהרב הגדול מוה' אהרן פרענקיל ני' מק"ק טארניפאל בדבר מעשה שחברה אחת נפרדו קצתם מקצתם ורצו לחלק עצמם בס"ת וספרים שהיה להם בביהכ"נ שלהם היאך יכולים לחלק. הנה הדבר מבואר בשו"ת מבי"ט הובא במ"א סי' קנ"ד ס"ק כ"ג דאם ידע מי הקדישו יכול הוא או בניו להוליכם לבהכ"נ אשר הוא בתוכו ע"ש ובאמת שמה דפשיטא ליה להמבי"ט מבעיא לי' להמהרי"ט בנו זלה"ה אם יכול בנו להוליך הס"ת אם נשאר זכות ליורשיו או לא. והנה האריך שם הרבה אם בתנאי דע"מ אמרינן לי וליורשי או דלמא לי דוקא והביא שם מגיטין ע"מ שתתני לי מאתים זוז ודחה דשאני גיטין דלצעורא קמכוין אבל בעלמא אפשר דלי דוקא ולא ליורשים וע"ש שמחלק דל"ד מתנה לשיור דבשיור י"ל דאף לבניו שייר משא"כ במתנה. ותמהני דלא זכר שר שכן מבואר בהדיא ברשב"א וברי"ו וכן קי"ל בש"ע חו"מ סי' רמ"א ס"ז בהג"ה דבמתנה לי ולא ליורשי ועיין בסמ"ע ס"ק י"ח שם ולפ"ז אם היה באופן שהקדישם רק שהתנה שיהי' לו רשות להוליכם עמו א"כ פשיטא דלא זכו בו יורשיו וכמ"ש מהרי"ט ולפמ"ש בתורת חיים פ"ב דסנהדרין שאין ראוי להקדיש ס"ת דא"כ לא קיים המצוה דכתבו לכם דבעינן שיהי' לכם אח"כ א"כ אפשר דלא הקדיש לגמרי ושייר לעצמו כח ובשיור בדבר מסויים שיטת הרמב"ן דאף ליורשין שייר וכמבואר בחו"מ סי' ר"ט ובמהרי"ט שם. אך בגוף הדין כבר האריך המהרי"ט שם דאין לבנים שום זכות להקנות לאחרים משום דלא היה לאביו רק ט"ה וט"ה אינה ממון להקנות לאחרים ובאמת שלפי דבריו מהראוי היה שגם הבנים לא יזכו דט"ה אינה ממון להורישו לבניו כמבואר בחו"מ סי' רע"ז בהג"ה ואף דהש"ך כתב שם דזה דוקא באם אינו ת"י הא השל"ה חולק אף כשיש ת"י ובתשובה הארכתי לבאר דין זה לארכו ולרחבו וניהו די"ל דס"ת כיון דלא הקדישו לגמרי שייר לעצמו זכות אפשר דיכול להורישו כבנים. אמנם בגוף הדבר תמוה לי דהא כיון שהקדישות וקונמות מפקיעין מידי שעבוד ואף דאינו רק קדושת דמים הא דעת המהרי"ט חלק יו"ד סי' נ"ד דבמטלטלין ודאי מפקיע מידי שעבוד ועיין מלמ"ל ובחידושי הארכתי בזה הרבה והמהרי"ט מפלפל אם בע"ח יכול לטלה בחובו ותמהני איך לא הרגיש בזה ואף לפמ"ש המהרי"ט דס"ת ל"ש הקדש רק שהקצה למצותו מ"מ נראה לפענ"ד דלא גרע מקדושת דמים דמפקיע מידי שעבוד וצ"ע ועכ"פ מ"ש המג"א דגם לטף ונשים יש חלק בכל הדברים שירשו זכות אבותיהם צ"ע דהא ט"ה אינה ממון להורישו לבניו כל שהקדישו והוא לכל הקהל אבל לא זכו בו הטף בשביל ירושת אביהם. ומ"ש ראיה מהר"ן אינו ראי' דשם קאי בהקדיש לעניים כתב דגם טף ונשים של עניים זכו אבל לא בשביל ירושה וצ"ע בכל מ"ש כי כתבתי בחיפזון ומ"ש הר"ן דבבהכ"נ יש לכלם חלק היינו משום דבתחלת הבנין נעשה לשם כלם שיהיה לכלם חלק אבל כאן דידוע מי הקדישו רק שנשתקע שם בעליו פשיטא דאין להטף חלק וגם בני' הגדולים לא זכו בו והוא לכלם שוה ויפה כתב המבי"ט דדוקא בני י"ג שאדעתא דידהו אקדיש אבל לא הטף והנשים שאין להם כח לזכות בזה ומ"ש המהרי"ט שם דאפטרופוס הוה כשליח מהא דאפטרופסין תורמין אף דבעינן שליחות בזה עיין בחידושי הרשב"א בגיטין דף נ"ב מ"ש בזה ועיין בש"ך יו"ד סי' של"א ס"ק ס"ח שכתב דלהניח ל"מ דבעינן שליחות ולא נעשה שלוחם אלא לפרנסה וכתבתי בגליון הש"ך שבנקה"כ סי' ש"ה חזר בו והביא דברי הרשב"א שם יעו"ש וצ"ע בכל מ"ש כי לא סדרים למו כי כתבתי בהשקפה ראשונה