שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קל״א (ג׳)

ובזה מיושב היטב מה דהקשה הבני אהרן הובא בשעה"מ פ"ג מזכייה דברי הש"ע אהדדי דבש"ע סי' תרנ"ח כתב דאף בנאנס ולא החזירו לא יצא ומשמע דחייב באונסין ואילו בחו"מ סי' רמ"א בס"ו כתב דאמר שור זה לך במתנה ע"מ שתחזירהו לי אם מת בתוך הזמן פטור מלשלם הרי דפטור בנאנס. ולפמ"ש א"ש דהנה באתרוג קי"ל דאף בלא כפל לתנאי מחויב להחזיר דאומדנא הוא וכמ"ש הרא"ש והטור סי' תרנ"ח ולפי זה ממילא כל שנאנס לא קיים התנאי דהוה כמאן דלא עבד ולא קיים ולכך כל שלא קיים שוב בטל המתנה ושפיר חייב באונסין ובטל התנאי אבל בחו"מ דשם צריך משפטי התנאים דאף בד"מ צריך משפטי התנאים כמ"ש הטור חו"מ סי' רמ"א בשם ר"ת ע"ש וא"כ אף שלא קיים התנאי באונס לא נתבטל המתנה ושם מתנה עליו וכל דשם מתנה עליו אינו חייב באונסין דע"ד מתנה ירד ושם מתנה עליו ואינו חייב באונסין משא"כ בלא התנה כמשפטי התנאים דנתבטל המתנה וכל שלא קיים ניהו באונס כמאן דלא עבר אבל לא קיים ובטל שם מתנה עליה וחייב באונסין ודוק. שוב ראיתי אחר כמה שנים במלמ"ל פי"א ממכירה ה"א במה שמחלק בין ביטול התנאי לקיום התנאי לענין אונס וכפי הנראה שהוא כעין החילוק בין אונסא כמאן דלא עבד או כמאן דלא עבר ודוק היטב. והנה בהא דאמרו בכתובות דף ק"ט דאדמון אומר דיכולה לומר או כנוס או פטור והקשו האחרונים דאמאי צריך גט אם נימא כמ"ש התוס' שם לחד שינויא דמיירי באמת דהוה דברים הנקנים באמירה רק שאין יד האב משגת ולפ"ז היה בדרך תנאי כמ"ש הריב"ש וכן קי"ל בש"ע אהע"ז סי' נ"א דשטרי פסיקתא היא כשהיה בדרך התנאי וא"כ ניהו דאין ידו משגת והיא אנוסה היינו כמאן דלא עבר אבל כמאן דעבד לא הוה וכל שלא נתקיים התנאי אף באונס נתבטלו הקדושין ועיין בהפלאה בחידושיו שם שהרגיש גם כן קצת בזה. ולפענ"ד נ"ל דל"ד דע"כ לא אמרינן דאונסא כמאן דלא עבד היינו אם זה התחייב לעשות דבר לחבירו ע"מ שיעשה לו חבירו איזה דבר כנגדו ואירעו אונס שפיר אמרינן דמ"מ הוא לא התחייב עד שיעשה חבירו ומה לו באונסו של חבירו אבל כאן הוא קדש את אשתו והאב התחייב לתת לבתו סך נדן ועתה אין ידו משגת שפיר יכולה לטעון מה לי באנסו של אבי אני לא פסקתי לך נדן ונגדי לא התנית דבר רק לגבי אבי ואני אנוסה גמורה ומ"ל במה שאבא פסק עלי וזה שאמרו יכולה היא שתאמר עכשיו שאבא פסק עלי מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור ומה לי במה שאבי אנוס וא"י לקיים התנאי וזה ברור לדעתי דכל שהתחייב לחבירו סתם רק שאחר אמר אם תעשה זאת אתן לך כך וכך אף שהוא לא נתחייב רק עפ"ז אעפ"כ יכול חבירו לטעון אני אנוס גמור איברא דלפ"ז יקשה לתנא דברייתא כשהיא פסקה על עצמה למה לא יתבטלו הקידושין ומה לו ולאנסה אך באמת הדבר נכון דע"כ לא אמרינן דאונסא כמאן דלא עבד רק במה שקרה אונס אח"כ ואם כן זהו יכול לומר מה לי ולך ולאנסך אני לא התחייבתי רק כשתקיים התנאי אבל כאן היא טוענת כסבורה אני שאבא נותן עלי והיינו כמ"ש הפוסקים דמיירי שהי' בפני אביה וחשבה בדעתה שבודאי אביה יתן בעדה ואם כן עכ"פ הוה כמו טעות בגוף הענין שע"מ כן לא התנית באונס כזה ודאי לא נתבטלו הקדושין שאם כדבריה הרי היא אנוסה גמורה ומה לה במה שאביה אינו רוצה ואף אם הי' אביה אונס מה לה באנסה של אביה ובכה"ג אמרינן דודאי לא אסיק אדעתיה אונס כזה והתחייב עצמו בזה אף שיתוודע אח"כ אונס הלז ודוק.