שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״ט

ששאלת בדיין אחד שנטל שכר כדי לדון דקי"ל שכל דין שדן בטל כמ"ש בש"ע חו"מ סי' ט' ס"ה מהו הדין אם החזיר השכר מה שלקח אם דיניו כשרים. הנה מאוד תמהני אף כי במקומו אינו מבואר אבל בסי' ל"ד סי"ח בהג"ה מבואר דאם החזיר דיניו ועדותיו כשרים ומטעם שאין זה רק קנס בשביל שלקח שכר וכל שהחזיר כשר. איברא דלכאורה צריך להבין לפמ"ש בשו"ת מהרש"ל סימן י"א לענין אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד דאף אם יעיד אח"כ בפני בע"ד מ"מ לא מועיל דחיישינן דעביד אינש לאחזוקי דיבורא והט"ז בסי' כ"ח סט"ו הביא כן בשם שו"ת מהר"י בן לב ועיין ש"ך סי' ל"ג ס"ק ט' מ"ש בשם הבעל עיטור לענין קרוב ונתרחק ואם כן אמאי לא נחוש גם כאן דעביד איניש לאחזוקי דיבוריה ולפמ"ש במפרשי הים בפרק הגוזל בתרא לחלק דדוקא היכא שהיה חשש דמשקר קודם לא מועיל למה שיאמר שנית דחיישינן שמא משקר משא"כ היכא דצריך להעיד פעם שנית אבל אין כאן חשש שקר ע"ש וא"כ י"ל דגם בזה כיון דאין חשש שמא ישקר רק דקנס חז"ל הוא בשביל שנטל שכר כמ"ש הר"ן פ"ב דקידושין בסופו וא"כ לכך כשר כשיעיד שנית אבל בפוסקים לא נתבאר חילוק זה. ובאמת שלכאורה מכאן ראיה להט"ז שם שחולק על המהרש"ל וכתב דמועיל הגדה שנית ול"ש עביד איניש לאחזוקי דיבורא. והטעם נראה לפענ"ד דל"ח בעדות שישנה המעשה בשביל שיחזיק דיבורו וכל שנתרחק או שיגיד בפני בע"ד או שהחזיר השכר לא חיישינן שישקר בשביל שלא ירצה לחזור מדיבורו ופשיטא דלא יחטא וישנה המעשה.