שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״ח (ג׳)

והנה בלימודי במס' שבת בדף ע"ב הקשיתי בהא דאמר הש"ס שם מתקיף לה ר"ה אלא מעתה בעל וחזר ובעל והפריש קרבן ואמר המתינו לי עד שאבעול ה"נ דאינו חייב אלא אחת א"ל מעשה דלאחר הפרשה קאמרת מעשה דלאחר הפרשה לא קאמינא. והקשיתי בזה דלכאורה צריך להבין איך משכחת לה להביא קרבן שפחה חרופה דקי"ל דהבא על שפחה חרופה בין בזדון בין בשגגה מביא אשם והיאך מביא קרבן על המזיד והא נעשה מומר ולאותו דבר בפעם אחד שנחשד בו נעשה מומר וכמ"ש המלמ"ל באורך בפ"ג משגגות ה"ז והמומר אין מקבלין ממנו קרבן על אותו חטא וכמ"ש רבינו בפ"ג שם ועיין מלמ"ל וגם לטעם דאינו שב מידיעתו אינו רשאי להביא קרבן וא"כ איך אפשר דהידיעות מחלקות ויתחייב להביא קרבן על כל אחת כדאמרו כאן למ"ד אשם בעי ידיעה והא עכ"פ נעשה מומר ובפרט בכמה פעמים דודאי נעשה מומר ואף אם נאמר דכיון דעשה תשובה יכול להביא קרבן אף על מה שנעשה מומר מקודם כמ"ש המלמ"ל שם להסתפק בזה ומכאן יהיה הוכחה ברורה לדבריו מ"מ יקשה דאם אמר המתינו לי עד שאבעול דודאי לא עשה תשובה א"כ איך אפשר דמביא קרבן כלל והא הוה זבח רשעים תועבה ואף אם נדחוק בלשון הקושיא דמקשה הש"ס ה"נ דאינו מביא אלא אחת היינו דאותו הקרבן באמת נדחה דהא נדחה בעת הפרשתו כדאמרו בסנהדרין דף מ"ז דהפריש קרבן ונשתמד וחזר בו הואיל ונדחה נדחה ולכך באמת אינו חייב אלא אחת דהפרשתו לאו כלום הוא.