והנה נשאלתי בשנת תר"ז בשבת ר"ח אייר ששמע אחד מהש"ץ שאמר היום ששה עשר יום שהם שני שבועות ושני ימים לעומר והוא חשב שאמר שבעה עשר יום ואמר בבירור היום שבעה עשר יום רק שהסיום שהם שני שבועות ושני ימים לא נזכר אם אמר ואולי אמר ושלשה ימים ואח"כ במ"ש כששמע שהש"ץ אמר שבעה עשר יום נזכר שהוא סיפר אתמול שבעה עשר אבל אינו זוכר אם סיים שהם שני שבועות ושני ימים לעומר או סיים ושלשה ימים. ועתה שואל כדת מה לעשות אח"כ. הנה חפשתי ולא מצאתי מי שיאיר עיני בזה. ולכאורה הדבר ברור דאין לספור בשאר ימים בברכה דהוה כמו ששכח ולא סיפר יום אחד דסופר בשאר ימים בלא ברכה. אמנם נראה דל"ד דשם לא סיפר כלל אבל כאן הוא סבר ורצה לספור כדינו רק שטעה בדברי הש"ץ שחשב שאמר שבעה עשר ואלו נודע לו מהטעות אז דהוה כמו טעה ופתח אדעתא דלימא ארבעה וסיים בה' דאינו חוזר ומברך ואף דהב"ח חולק שם עמ"א ובח"י ס"ק י"ט שכתבו כיון שפתח אדעתא דד' רק שטעה בחשבון דאינו חוזר ומברך ובפרט אם סיים לבסוף שני שבועות ושני ימים דאז מסוף דיבורו ניכר שראש דברו טעות הי' וא"כ כל שלא הי' צריך לחזור ולברך שוב סופר שאר ימים בברכה אך אחר העיון ז"א דשם עכ"פ חוזר ומתקן מה שסיפר בטעות ואומר ארבעה רק שא"צ לברך שנית דהברכה הי' בדעתו כדין אף שטעה אבל כאן הרי אמר שלא כדין שאמר שבעה עשר ואז לא היה רק ששה עשר ואף אם נימא דסיים כדין עכ"פ פתח ואמר שלא כדין ואפשר דמגרע גרע בזה שהרי ראש דבריו הי' שלא כדין ול"מ מה שאמר בסוף כדין ועסי' ר"ט במ"א.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״ז (ג׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.