שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״ז

נשאלתי באחד שספק לו אם סיפר תמול ספירת העומר אם רשאי לספור היום בברכה. והשבתי בפשיטות שמותר לספור בברכה וחכם אחד שאל אותי דבעוד שאינו עוד שלשים יום מהראוי לומר שבודאי לא ספר כמו דקי"ל בכ"מ דעד שלשים יום בחזקת שלא אמר כמבואר בסי' קי"ד לענין משיב הרוח וכדומה. והשבתי דהדין דין אמת שכן הוא בש"ע סי' תפ"ט ס"ה דבספק מברך אח"כ ובבואי לראות מקור הדבר ראיתי בתה"ד סי' ל"ז שכתב דטעם הדבר דבאמת גם בודאי לא סיפר שדעת הבה"ג לספור אח"כ בלא ברכה חולקין התוס' והרא"ש עליו עכ"פ בספק יש לסמוך על שיטת הראב"י דס"ל ספירת העומר בזה"ז דאורייתא וא"כ מצוה לספור מן הספק ע"ש וא"כ בזה שפיר מיושב דניהו דמחזיקין בחזקת שלא אמר מ"מ כיון דספק דאורייתא מחמירין אף כנגד החזקה וגם כיון דאיכא חזקת חיוב שנתחייב לספור בכל לילה א"כ אוקי חזקה נגד חזקה ומחויב לספור מספק. אבל מ"מ קשה ניהו דלענין גוף הספירה הו"ל ספק תורה וכמ"ש התה"ד מ"מ הא הברכה אינו אלא דרבנן ולמה יברך מספק יספור בלא ברכה.