שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״א (ו׳)

וגם בלא"ה לפענ"ד ל"ק כיון דכל החלקים מעורב ביחד אין חצר של כל אחד קונה דאין חלקו מסויים ועיין חו"מ סי' ר' סעיף א' בהג"ה ובש"ך שם. ובלא"ה נראה דבאמת גוף דברי התוס' צריכין ביאור דלמה לא יועיל הכניסה והוצאה אלא א"כ הי' של בעל השותף מעיקרא והרי כיון שמכניס ומוציא משם שתוף למה לא יועיל והא אינו רק משום היכר. אמנם נראה דהנה באמת המהרי"ט בראשונות סי' ק"נ נסתפק באורחים המסובים אצל בעה"ב אם זכו משעה שהם על השלחן או דלמא עד שיבא לתוך פיהם ע"ש וכבר כתבתי בתשובה ונדפס בחבורי יד שאול סי' רכ"ב שזוכים משעה שמסובין על השלחן והבאתי כן בשם הה"מ. וכעת אני רואה שהדבר מבואר בדברי התוס' שכתבו ואעפ"י שלא זכה סומכין על הפת שעל השלחן דכזכו בו דמי לפ"ז שפיר כתבו דלא מועיל הכניסה והוצאה בשעה שלא הי' דעתו לזכות לשם שיתוף וגם כעת לא זכו רק בשעה שמסובין על השלחן אבל באם רצה להכניס ולהוציא לשם שיתוף אף שלא זכו עדן מועיל ושפיר צריך זיכוי ע"י בנו ובתו וז"ב כשמש ודוק