שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קכ״א

נסתפקתי בהא דקי"ל חצר השותפין אין קונין זה מזה זולת במודד לתוך קופתו איך הדין אם יש לאחד קנין הגוף ולאחד קנין פירות אם נקראו שותפין לענין שלא יקנו זה מזה. ולפענ"ד נראה דל"מ למ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף הוא דאותו שיש לו קה"ג יכול לקנות ואף למ"ד קנין פירות כקנין הגוף מכל מקום נראה דכל הטעם דחצר השותפין אין קונין זה מזה משום דלא נתברר של מי הוא ואולי של חבירו הוא ולא קני ואף לפמ"ש הר"ן ריש פרק השותפין דכל אחד בשעה שמשתמש בו אמרינן דשלו הוא לבדו היינו באם משתמש כל אחד לבדו אבל כאן שזה רוצה להקנות וזה רוצה לקנות א"כ שניהם משתמשים בו כעת זה הנאת הקנאה וזה הנאת הקנייה ואם כן של שניהם הוא והו"ל חצר השותפין דאי דמר לאו דמר וא"י לקנות אבל כאן דזה יש לו קנין הגוף א"כ ניהו דקנין פירות כקנין הגוף מכל מקום יכול להקנות דמה שהוא שלו אינו של חבירו וכל אחד יש לו בו קנין אחר ולכך יכולין להקנות זה לזה וז"ב כשמש לדעתי. ובזה מיושב היטב קושית הקצה"ח סי' ר"ס על שו"ת הרא"ש דאם שכר חצר מחבירו ומצא בו מציאה דהו"ל של שניהם דחצר השותפין קונין זה מזה ותמה עליו דאדרבא חצר השותפין אין קונין זה מזה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת זה שכר אצלו לזמן וכל שכירות לזמן הו"ל רק קנין פירות מידי דהוה אשדה עד היובל דחשיב ק"פ בס"פ השולח וכ"כ הר"ן בסוגיא דבר פדא ע"ש דף כ"ט וא"כ המשכיר יש לו קנין הגוף וזה יש לו קנין פירות אם כן שפיר קונין שניהם דמה שזה יש לו אין לחבירו ויש לו קנין אחר בגווה וז"ב מאד. ובזה נראה לפענ"ד דצדקו דברי הש"ך סי' ר"ס שדעתו שהוא רק של משכיר לבד והיינו משום דבאמת קיי"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף וא"כ פשיטא דהמשכיר יכול לקנות יותר מן השוכר והרא"ש ס"ל דכיון דעכ"פ שכירות ליומא ממכר הוא א"כ מקרי קנין פירות של השוכר קנין בפ"ע אף דלאו כקנין הגוף דמי אבל לדידן דלא אמרינן דשכירות ליומא ממכר הוא כ"א לענין אונאה וכדומה כמ"ש הש"ך סי' שי"ג א"כ הקנין הגוף של המשכיר מבטל להקנין של השוכר ודוק וז"ב ויש להאריך בזה ואכ"מ.