שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״כ (ג׳)

ובזה נ"ל לישב מה דאמרו בכתובות דף ק"ה גבי ר"ע דשלחו לי' לפני ר"נ ואמר ש"מ קרוביה והקשה התומים דהיאך חשבו לקרובו הא היה פסול לברר דיינים. ולפמ"ש י"ל דרב נחמן לא היה דן יחידי דאף דאמר ר"נ בסנהדרין דף ה' כגון אנא דן יחידי כבר כתבו התוס' שם דהכוונה שהיה ראוי לדון אבל לא דן וא"כ השנים אחרים לא נחשדו בזה ומה"ת ד"מ בחד סגי ורבנן הוא דאצרכו ופשיטא דשנים לא נחשדו בשביל אחד וז"ב. שוב מצאתי בשו"ת בית יעקב סי' מ"ט שהאריך בראיה זו ולפמ"ש מיושב. ובזה א"ש מה דאמרו בסנהדרין דף כ"ג ב"ד אחר דפסלו להו אזלי ובררו ב"ד אחר. ולפמ"ש אתי שפיר דשם בררו כל הב"ד ובזה יש מקום לחוש אבל גם בזה ס"ל למהרא"י דאין בו רק חשש בעלמא ומסתמא אינם מבררים אבל פסולי' לא הוו. ולפענ"ד הטעם דהא יכול להתנצל שחביריו רבו עליו וכעין מ"ש מהרי"ל בטעם ששנים נקראו ב"ד חצוף דלא יוכלו להתנצל ודו"ק ובלא"ה י"ל דאין ראיה מר"ע דכיון דר"ע לא חש למה שיסתתם טענות הבע"ד ממילא לכך בירר הדיין ואפשר דבאמת לאחר שראינו שאליהו לא בא אליו בשביל זה כדאמרו שם ממילא לכך נכון שלא לברר דאולי עי"ז יסתתם טענותיו של האחר ודו"ק. ומדי דברי זכר אזכור מה שהקשו כלם על הרמב"ם והש"ע חו"מ סי' ט"ו שכתב הי' לפניו דינים הרבה מקדימין דין היתום ואח"כ דין האלמנה ואח"כ דין ת"ח ובש"ס שם גבי ר"נ הקדים דין קרובו של ת"ח קודם היתום וכבר תמה בזה הכ"מ וכבר הארכתי בזה במק"א וכעת נ"ל עפ"י מה שהקשה דו"ז הגאון מוהר"ץ אבד"ק ברלין הובא בכסא דהרסנא בהא דאמרו בשבועות דף למ"ד דאית בי' לכלהו ופריך והא בגמ"ד ד"ה עדים בעמידה ומשני האי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף והא בכתובות דף מ"ם אמרו כיון דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל. והנה לכאורה רציתי לומר דהא גם עשה דעדים בעמידה קיל כיון דאמרו שם דהאי סהדותא דצורבא מרבנן דזילא לי' מלתא למיזל לפני ב"ד דזוטר מיני' לא ליזיל וקאמר ה"מ בממונא וא"כ עכ"פ בממון הי' אופן דלא הי' צריך למיזל וגם אם הי' חבירו מוחל לא הי' צריך למיזל ולהעיד א"כ גם אותה עשה קיל ושפיר עשה דכבוד תורה עדיף. ובזה מיושב קושית התוס' ד"ה והאמר אמאי לא הושיבה בשביל עשה דכבוד תורה. ולפמ"ש אתי שפיר שם היתה הבע"ד והיא תבעה לדין כדאמרו שם וא"כ ממילא עשה דכבוד תורה קיל דיכולה למחול ע"ש ותבין.