שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן י״ב (ג׳)

הנה יפה שאלת ובאמת שדברי התוס' צריכין ביאור דהא נדרים אינן חלין על שבועות כמ"ש בשו"ת הרשב"א סי' תרט"ו וכן נראה מהתוס' בעצמם בשבועות דף כ' ד"ה דכי ע"ש וצ"ל דהתוס' בנזיר ס"ל כיון דנזיר הו"ל איסור חפצא כמ"ש המהריב"ל ועיין מהרי"ט ח"א סי' נ"ג שהאריך בזה וא"כ על החפץ לא חל שום איסור עד הנה ולא הו"ל איסור חל על איסור דאיסור השבועה היה על אדם וזה על החפץ וליכא שום חידוש בזה דמהראוי שתחול ואף לר"ש דלית ליה איסור חל על איסור בשום מקום כאן שאני דהוה איסור חפצא וגם הר"ן בנדרים דף ח"י נראה שסובר כן ואף שכתב שם דכי אמר קונם מתוסף איסור חפצא לאו משום איסור מוסיף כיון רק משום דהחפץ לא נאסר מן התורה ולכך חל האיסור על החפץ ולפ"ז מיושב הקושיא הנ"ל דליכא שום חידוש בזה דגם בנדרים הוא כן והנה בחידושי הארכתי בזה אי נזירות הוה איסור חפצא או איסור גברא ולכאורה הי' נראה לי ראיה מהא דמבואר ביו"ד סי' רכ"ח סל"ה דא"י להשביע הנולדים וביאר הט"ז ס"ק מ"ג משום דשבועה אוסר נפשיה אחפצא וא"א לאסר הנולדים ואין בידו לאסור נפש אחד על החפץ ואני בחידושי ליו"ד סי' ר"כ הארכתי בזה וביארתי דעיקר הטעם דשבועה איסור גברא ואין בידו לאסור נפש אחר ולפ"ז הא קי"ל דהאב מדיר את בנו בנזיר ועיקר נזירות שמשון היה ע"י מנוח ואשתו שהוא נזיר אלקים מן הבטן ועיין מלמ"ל פ"ב מנזירות הלכה י"ד וברד"ק בשמואל והיאך מועיל קבלת אב על בנו הקטן וע"כ דהוה איסור חפצא ומיהו יש לדחות דשם הוה הלכה מפי קבלה וגם יש לדחות מכמה טעמי אמנם לכאורה נראה לי דלכך אינו יכול להשביע הנולדים דהו"ל דבר שלא בא לעולם ואף למ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אבל למי שלא בא לעולם ודאי לא וא"כ זה שמשביע נולדים הו"ל דבר שלבל"ע ובזה היה נראה לפענ"ד דלכך שבועה לא חל על דבר שלבל"ע ובקונם מבואר סי' ר"ד ס"ז דחל אף על דבר שלא בא לעולם משום דבנדר וקונמות הוה קדושת הגוף משא"כ שבועה. ולפ"ז נראה לי דגם נזירות אם נימא דהוה איסור גברא ואינו כמו קונמות דהוא קדושת הגוף לא חל בדבר שלבל"ע ובזה נראה לפענ"ד ליישב מ"ש המחנה אפרים הלכות נדרים סי' י"ב בשם מהרש"ך דאם מקבל נזירות בתנאי אם יעשה כך וכך דכ"ז שלא חל הנזירות יכול לחזור בו ולבטל הנזירות דאתי דיבור ומבטל דיבור ותמה המחנה אפרים דבנדר אף שלא חל א"י לחזור בו דעכ"פ נדר קבל עליו וכמ"ש הרמב"ם שהנודר מהשתא בהמתי יהי' הקדש דאסור לחזור משום נדר ע"ש שהאריך ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא נדר דחל בדבר שלא בא לעולם אבל נזירות דהוא איסור גברא א"י לחול בדבר שלא בא לעולם וכל שצריך זמן ועשיה הו"ל דבר שלבל"ע גמור ושפיר יכול לחזור בו כ"ז שלא חל ועיין בסי' ר"ז בחו"מ ובסי' ר"ט דשבועה אינו מקיים המקח ואף דכופין לקיים שבועתו היינו כשלא חזר בו אבל כשחזר בו בודאי לא מועיל דהו"ל דבר שלבל"ע רק דכל שלא חזר בו הו"ל כמו בהגיע לידו אח"כ דאמרינן דבודאי טרח לקום בהמנותי' כמבואר בסי' רי"א מכ"ש במה שנשבע וז"ב. ובזה יש ליישב מה שהקשה המח"א מהא דאמרו בנזיר דף י"ד אמר הריני נזיר שמשון לאחר עשרים יום ומעכשיו נזיר סתם כיון דא"א לתשולי לא חל וע"ז הקשה דניהו דנזיר שמשון איתא בשאלה מכל מקום למה לא יוכל לחזור בו עכ"פ כל שלא חל ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דיכול לחזור בו משום דהו"ל דבר שלבל"ע ולפ"ז שם אם יחזור בו מנזיר שמשון שוב יחול עליו נזירות סתם שקיבל והרי נזירות סתם ג"כ אסור באותן דברים שנזיר שמשון אסור ונוסף עליו ג"כ שאסור לטמאות למתים וא"כ שוב לא שייך דבר שלבל"ע דלאחר עשרים עודו הי' נזיר סתם ושוב יוכל לחול נזירת שמשון דהו"ל כתפס דקונה אף בדבר שלבל"ע והרי ענין נזירות נתפסת עליו מצד עצמו במלאת עשרים ושוב לא שייך דבר שלבל"ע ושוב ל"מ דבר שלבל"ע וחל הנזירות שמשון ואינו יכול לחזור בו ודוק היטב כי הוא חריף. והנה שאלני חכם אחד בהא דקי"ל דנדרים אינם חלים על ל"ת והקשה דהא קונמות בכ"ש ונימא כולל מיגו דחל על כ"ש דאינו אסור בשביל איסור חל על הכל והשבתי דזה אינו קושיא לכאורה דא"כ אמאי אינו חל שבועה על איסור והא בח"ש חל השבועה ונימא כולל וכבר הקשה התשב"ץ ח"א סי' ק' וכתב דלא שייך כולל בזה דכל איסור השיעור בא ע"י שאכל כל השיעור וא"כ צריך לח"ש כדי שישלים השיעור ובכה"ג ל"ש כולל וה"ה בזה וז"פ. עוד שאל אותי החכם הנ"ל בהא דאמרו בשבועות דף כ"ז שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכלנה דאינו חל ואמאי הא לדעת התורת חיים בשלא אוכלנה צריך שלא ישתייר פירורין אף כ"ש וא"כ שוב יחול ע"י כולל או מוסיף דמיגו דחל על הכ"ש שאינו כזית דמחמת שלא אוכל אינו חייב רק בכזית ובח"ש חל השבועה אף דאסור ובפרט בשלא נשאר רק פחות מכזית א"כ לא שייך חזי לאצטרופי וא"כ יחול גם על הככר מטעם כולל או מוסיף. והשבתי דכולל לא שייך כמ"ש התשב"ץ הנ"ל וגם מוסיף לא שייך דאטו מבורר אותו כ"ש שיהיה שייך בו מוסיף ואטו לא יכול להיות שאכל אותו כ"ש בראשונה והי' מצטרף לכשיעור והיה כבר נאסר משום השבועה דלא אוכל ובעינן שיהיה המוסף או הכולל ענין מבורר ובזה יש ליישב גם הקושיא הראשונה וקו' התשב"ץ דלא שייך כולל מיגו דחל על ח"ש הא אינו מבורר איזה ח"ש מותר והלא עד הכזית כלו מותר וכלו ביחד נאסר ולא שייך בזה כולל או מוסיף וז"ב לפענ"ד והוא כלל חדש לפענ"ד