שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קי״ב (ו׳)

ולכאורה רציתי לומר לצדד להקל ממה דמבואר בש"ע סי' ס' דאם נשבעת המניקה וכנס לא יוציא ואף דכאן לא נשבעת נימא דתשבע המניקת. אך באמת לפענ"ד בנ"ד דגיסה הוא המשכיר המניקת בשביל שמודה שממנו הוא א"כ לא שייך היתר זה דהא באמת אינו וולד של כשרות ובוש בזה וי"ל שמא לא ירצה ליתן שכר הנקה ועתה תוכל לתבוע אותו בד"י ובדא"ה משא"כ אח"כ מי יחוש על הולד ומי יחמול עליו ואף שהוא ממזר מ"מ עכ"פ נפש מישראל הוא ובמדרש קהלת אמרו על דמעת העשוקים שקאי על הממזרים שהם עשוקים והקב"ה עתיד לטהרם וא"כ פשיטא דצריכין לחוש עליו ושייך גזירת חז"ל. וע"כ לפענ"ד צריך לגרשה עד כלות כ"ד חדש ואח"כ אם ירצו להנשא זה לזה מי ימחה בידם כנלפענ"ד. וע"כ לפענ"ד כל מי שירצה להקל בזה עתיד ליתן את הדין וכ"כ הריב"ש כי בזה אין לחוש לילדותה ולעקירת הבית כי משום פקוח נפש נגעו בה וכבר כתוב בתפל"מ בסופו מ"ש מעשה ונענשו כמה גדולים שהתירו בזה ואם בלחים תבער אש מה יעשו עצים יבשים שלא למדו ולא שנו ומכניסים עצמם לדבר חמור כזה ואשמם בראשם ואנחנו נקיים. ודרך אגב ראיתי בירושלמי סוטה פ"ד ה"ג שם מבואר דר"ח הורה כ"ד חדש ומר עוקבא הורה כ"ד חדש ואפילו מת התינוק ובש"ס דילן כתובות דף ס' מבואר דמר עוקבא שאל לר"ח והורה ט"ו ח' ובמת קי"ל דמותר ועכ"פ אף שהירושלמי מחולק כ"פ עם ש"ס דילן עכ"פ מ"ש הפ"י להקל לאחר ח"י חדש בירושלמי מבואר דלא הורה כן וצם כל האי יומא יעו"ש וע"כ חלילה להקל בזה ודי להקל במת הולד ולא זולת: