שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן קי״ב (ג׳)

הנה מה שייך לדון בזה מצד שהיא זונה הנה הרמ"א כתב שלא להקל כ"א במופקרת וזאת האשה אינה מופקרת וגם בנ"ד ל"ש הטעם דבעלה משמרה דהבעל הוא בעל מום ועני ואביון ואיך יוכל לשמור אותה והלא מהיכן ירק זה חי וכל כוונתם הי' שיחי' נפשו בגללה וגם באמת לפענ"ד גוף הדין ליתא דהנה כל טעמו של אא"ז מוהר"ם מינץ ז"ל ואא"ז הרמ"א ז"ל להקל בזונה הוא משום דאינה משועבדת להניק וכמו שרצה הר"ש הזקן להקל בגרושה ומכ"ש בזונה שאינה בכלל מניקת חבירו ע"ש באורך כי אינו לפני ואני אומר להיפך וטרם יהיה כל שיח נבין דברי התוס' שדחו דעת הר"ש הזקן דכמו דלטעם דחסה לא הי' חילוק בין גרושה לאלמנה כמו כן לטעם דלמניקה קיימא גם כן אין חילוק והדבר תמוה דכל שנשתנה הטעם למה לא ישתנה הדין ועיין בפ"י והפלאה מ"ש בזה והארכתי בזה בכמה תשובות וכעת נראה דבאמת צריך להבין לטעם דדחסה א"כ מ"ט במניקת לאסור וע"כ צ"ל דמניקת נגרר בתר מעוברת והמניקה באה מכח עבורה וכל שכבר נאסרה בעת עבורה אף שמת בעת שכבר ילדה כיון דאסרו מעוברת אסרו נמי מניקה משום ל"פ. ולפ"ז יפה כתבו התוס' דק"ו הדברים דהשתא להס"ד דמעוברת אסור מטעם דחסה א"כ אסרו כל מניקה בשביל מעוברת מכ"ש לטעם דמעוברת למניקה קיימא כל דאסרו מניקה אלמנה פשיטא דגזרו גם במניקה גרושה אף דל"ש הטעם מ"מ לא גרע מהס"ד דגזרו כל מניקות אטו מעוברת אף דל"ש הטעם ומכ"ש במניקה גרושה וז"ב.