שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן י״א (ו׳)

ודרך אגב ארשום מה שמצאתי דבר תימה בשו"ת מוהרי"ק סי' קע"ח שכתב על סעודת ברית מילה בסוכה דאם אין אוכלין רק פירות אצל היולדת דא"צ סוכה וכתב דאין לומר שנעשה קבע שהרי נהגו לקבוע עליו ע"ז כתב מהמרדכי פרק כ"כ שכתב דיכול לאכול פחות מכביצה חוץ לסוכה ולא אמרינן דסעודת יו"ט משוי לי' קבע אף דחשיבא טובא עיי"ש והוא תימא דהרי התניא וספר שבלי הלקט סי' קי"א כתבו בשם רבינו אביגדור דהאי דאוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה לאו בשבת ויו"ט איירי דשבת ויו"ט עושה קבע ועיין שער המלך פ"ז מסוכה ה"ז שגם הוא רצה לחדש סברא זו וכתב שלא מצא דין זה ותמה בטעם המלך שהדבר מבואר בתניא ע"ש ומהתימה שלא הזכירו מדברי המהרי"ק. ודרך אגב אזכיר במה דיליף ט"ו ט"ו מחג המצות ומזה למד מהרי"ל דדוקא עד חצות. והנה נראה לפענ"ד דבר חדש ע"פ מה שמצאתי ברש"י ר"ה דף כ' ע"ב ד"ה חצות לילה א"ב שכתב דלמ"ד ממצות יליף אין היום הולך אחר תחלת הלילה שהרי תחלת הלילה חובה לאכול מצה שנמשך אחר י"ד שנשחט הפסח ואחר חצות חלוק מזה והוה רק רשות. ובזה נראה לפענ"ד דמה שחידש במקנה דקודם מתן תורה היה הלילה הולך אחר היום ואני הקשתי עליו בחיבורי יד שאול סי' רצ"ג ובח"ת הארכתי ולפמ"ש יש לומר דעכ"פ הלילה חלוק דעד חצות היה שייך ליום הקודם משא"כ לדידן עכ"פ אין הדין משתנה עי"ז רק בדבר שיש בו זכר ליצ"מ ועכ"פ בזה מבואר דבמצות חלוק הלילה לשנים דעד חצות נמשך עד היום הקודם ולפ"ז מכ"ש בקדשים דהלילה הולך אחר היום ודאי עד חצות נמשך ליום הקודם ולכך בקדשים עשו עד חצות דעד חצות שייך ליום הקודם ולכך גם סוכה דיליף ממצות עד חצות דוקא דזה שייך ליום שעבר במצות ובזה מבואר לשון המהרי"ל שהובא בד"מ או"ח סי' תרל"ט אות ז' שכתב דכשירדו גשמים בלילה יאחר סעודתו עד חצות ויתנה שבסעודה זו יוצא יום שעבר וכתב הד"מ תנאי זה ל"ל דאין קבע לסעודה. והנה בחג הסוכות שנת תרי"ד אמר אלי החריף מוה' מרדכי מיזיש ני' דהמהרי"ל לשיטתו דס"ל דדוקא עד חצות דמקיש למצות ולכך צריך להתנות שיהיה על יום שעבר ואני אמרתי דאכתי קשה מה שייך יום שעבר הו"ל למימר לחצות לילה שעברה ולפמ"ש א"ש דהטעם דחצות הוא משום דבמצות נמשך אחר יום שעבר ודוק. שוב עיינתי במהרי"ל עצמו ואין כתוב בו שיתנה כמ"ש הד"מ בשמו רק שאם ירדו גשמים ימתין עד חצות ואז גם הוא יוצא י"ח יום שעבר וסיים מידי דהוה אשלמים שנאכלים עד חצות ואינו מובן כלל ולפמ"ש אתי שפיר דהמהרי"ל מפרש דמה שאמר ר"א אחת ביום ואחת בלילה היינו משום דבלשון בני אדם והסעודות שאוכלין ביום ובלילה הוא משום דעד חצות נמשך ליום שעבר ואוכל סעודת היום ולכך עד חצות דוקא וז"ש כמו שלמים שנאכלים עד חצות ודוק היטב כי נתבאר בו ענין נפלא ת"ל ועיין בתוס' יו"ט ריש ברכות דהאריך במ"ש הרמב"ם עד חצות דוקא ולפמ"ש יש לו סיוע גדולה דעד חצות נמשך אחר יום הקודם ובפרט בקדשים דהלילה הולך אחר היום ולפמ"ש יש מקום להאריך אלא שאין הזמן גורם כעת ועיין בשו"ת הרשב"א סי' תמ"ה וברמ"ע מפאנו סי' א'.