ולפ"ז היה נראה כיון דכל הטעם שאינה מוזהרת משום דגמר לה לה מאשה והאשה אינה מוזהרת על ישראל ולפ"ז בעבד דהאשה מוזהרת ממילא גם השפחה מוזהרת אבל ז"א דכל שהוא עבד התורה התירה לרבו לכופו ושוב כל שהוא אינו מוזהר גם היא אינה מוזהרת וכ"ש הוא ולפ"ז לאחר שכלו ימיו ורוצה לשוב עוד ולהיות עוד שוב הוה איסורא דהרב בודאי אין יכול לכופו והוא מוזהרת עליו ולכך שפיר קאמר עד עכשיו היתירא והשתא איסורא ודו"ק היטב כי הוא נחמד ונעים. והנה בהא דאמרו חידוש הוא ל"ש כהנים ול"ש ישראלים צ"ע דאדרבא כיון דחידוש הוא די לנו שנמעט החידוש דוקא ישראל אבל כהנים דקדושתן חמורה אסורה וכדקאמרו שאני כהנים דאתרבי בהן מצות יתירות ולא עוד אלא שהקדים ל"ש כהנים ול"ש ישראלים והרי כהנים מהראוי לומר דלא התיר וצ"ע. ובהא דאמר ת"ל דבעינן אהבתי את אשתי ולכאורה הרי נחלקו תנאי אי בעינא קרא כדכתיב וא"כ גם שלא משכחת אהבתי מכל מקום יהיה נרצע ואולי זה דאמרו כי הויתו בי מר שמואל והיינו דשמואל לשיטתו דס"ל בסנהדרין דף מ"ה דבעינן קרא כדכתיב ודו"ק. ובהא דאמר רבא מדמותר הואיל ואשתרי אשתרי ק"ל דהרי בזבחים דף ל"ג נחלקו אי אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי או כיון דאדחי אדחי ולפ"ז כאן דלא דברה תורה אלא כנגד היצה"ר א"כ לא עדיף מדיחוי דרק בשביל יצה"ר דברה תורה ובכה"ג לא שייך הואיל ואשתרי אשתרי דאין כאן היתר גמור וא"כ די לנו להתיר ביאה ראשונה ולא ביאה שניה דכבר בעל אותה ולא תקפו יצרו כ"כ וצע"ג:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״ט (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.