שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ג׳ סימן ק״ח (ג׳)

והנה במ"ש למעלה בשם הר"ן דגם היא עושית מצוה שמסייעת לבעל והקשיתי דאמאי לא אמר משום שבת וכתבתי שם ביני שיטי די"ל דגם הר"ן כוון באמת דעושית מצוה ע"י שמקיימת השבת והיינו דהיא לא נצטווית על שבת בשבילה שהיא אינה מצווית על פו"ר רק כיון שהבעל א"י לקיים המצוה בלעדה א"כ גם היא מקיימת מצות שבת במה שמסייעת להבעל. ובזה מיושב קושית הגליון ד"ת שם שהקשה דאמאי אמרו דטוענת בעינא חוטרא לידא אמאי לא קאמר משום זה שמסייעת המצוה שהבעל הי' יכול לקיים על ידה ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת היא אינה מצווית על פו"ר רק שיהי' שבת ומה לה בזה כל שמקיימה שבת אין עליה דמצות פו"ר אינה מחוייבת ודו"ק. ובזה נראה לפענ"ד הא דמבואר בש"ע אהע"ז סי' ה' סי"ב דאשה מותרת לשתות כוס של עקרין כדי שלא תלד והקשו הח"מ והב"ש דלמה תהי' בהמה חמורה מאשה דבהמה אסור להשקות כוס של עקרין כדי שלא תלד. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת באדם הא דאסרה התורה הסירוס הוא משום קוים המצוה דפו"ר ולפ"ז אשה אינה מצווית על פו"ר ורק שמסייעת להבעל והיא גורמת למצוה שתבא ע"י הבעל ולפ"ז מה ששותית כוס של עקרין כדי לסרסה עד שלא תלד זה הוה רק גרמי דגרמי דהכוס של עיקרין אינה עושית מעשה בידים בכלי הולדה רק שעי"ז גורמת שלא תלד ובזה ל"ש לאסור באשה דהו"ל גורם דגורם דפטור והרי בכפה את האדם ושיסה בו כלב אינו לוקה עד שיסרס בידו וכמבואר סי' ג' ומטעם דאינו רק גורם ולמדו מנזקין המבואר בסנהדרין דף ע"ז וכמ"ש בבאר הגולה וכן הוא בפט"ז מא"ב בשם המגיה שם ע"ש וא"כ לפ"ז הוה גורם דגורם דגם בשאר דבר גורם דגורם פטור ה"ה בזה אבל בבהמה דאין האיסור משום המצוה רק משום קיום המין וא"כ מה נ"מ בין גורם דגורם או רק גורם בחד וכבר כתבתי בתשובה אחת לענין ביטול שבת לא שייך נ"מ בין גורם אחד לגורם דגורם דסוף סוף נתבטל הדבר וא"כ ה"ה בבהמה דעיקר הוא משום לשבת יצרה והוצרך בקיום המין בע"ח לארץ ולדרים עליה וא"כ אין נ"מ בין גורם לגורם דגורם והא דמסרס את הנקיבה אף בבהמה אינו לוקה היינו משום דבנקיבה לא שייך סירוס אבל לא שייך בזה גורם דגורם דסוף סוף בטל קיום המין ולכך מותר ליטול כרבלתו של תרנגול דבזה לא שייך סירוס ולא אסרה תורה רק סירוס וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד הא דאמרו בחגיגה דף י"ז שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא א"ל כל שבארצכם לא תעשו וכתבו התוס' בשבת דף ק"י ע"ב דבהמה וחיה נפקא לן מבארץ דכל שהוא חובת הגוף מ"ל בארץ או בח"ל ובאדם נפקא לן מבכם ולכאורה באדם פשיטא דלא גרע מבהמה וחיה ולמה לי קרא. ולפמ"ש אתי שפיר דבהמה וחי' עיקר האיסור בשביל קיום המין והוא צורך לארץ אבל באדם האיסור הוא בשביל קיום המצוה דפו"ר בכם לא תעשו ולכך נפקא לי' מבכם לא תעשו וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד מה דב"נ מצווין על הסירוס אף דב"נ אינם מצווים על פו"ר היינו משום דעכ"פ בבהמה וחיה דהוא משום צורך קיום המין בזה מצווין על הסירוס. ובזה הי' נראה לפענ"ד דלכך מותר ליתן לנכרי לסרס כל שאין מסרס בעצמו רק ע"י אחר וכמבואר סעיף י"ד ועיין בח"מ וב"ש שנתקשו דהא בעכו"ם לעכו"ם יש שליחות.