שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן צ״ח

למדתי משניות בב"מ פ"ד אלו דברים שאין להם אונאה קרקעות ושטרות ועבדים והקדשות ומפרש בש"ס דעבדים וקרקעות ושטרות ממועט מקרא דמיד עמיתך והקדשות ממועט מקרא דלאחיו והקשה הגאון מוהר"ע איגר ז"ל בהגהותיו למשניות דהרי קרא דלא תונו איש את אחיו באונאת דברים הוא ולמה לא נמעט הקדשות מקרא דלעמיתך ולא של הקדש והניח בקושיא והיא תימה רבה. והנראה בזה דהנה ר"ש חולק דקדשים שחייב באחריותן ממונו קרינן בי'. ולכאורה קשה למה לא פליג ריה"ג דאמר קדשים קלים ממון בעלים הן דקרינן בי' וכיחש בעמיתו ולמה לא יהי' שייך בהם אונאה ולדעתי היא קושיא גדולה. אמנם נראה דלריה"ג דס"ל קדשים קלים ממון בעלים והיינו משום דיש להם חלק בזה אבל מכל מקום הקדש ג"כ יש לו חלק ועכ"פ מידי שותפות לא יצא וא"כ עכ"פ התורה ממעט מאחיו דהקדש אינו אחיו והתורה אמרה שיהי' כלו של אחיו אבל לר"ש דס"ל משום דבר הגורם לממון כממון דמי א"כ הוה כלו של אחיו דעדיין לא יצא מרשות אחיו כנלפענ"ד דבר חדש. ומדי דברי ראיתי בפני יהושע במשנה שהקשה בהא דממעט קרקעות מאונאה והקשה דעיקר הקרא מיירי בקרקעות במספר שני תבואות וחידש דאיסור הוא אף בקרקעות רק דממעט קרקעות מלא תונו קרקעות שאינן בתורת השבה משום דקיי"ל דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני ע"ש.