והנה בהא דאמרו אלא למ"ד לפי שאין בה דין ממון אמאי והא מסיקה תחת תבשילו וקשה לי לפמ"ש התוס' בשבת כ"ד ע"ב ד"ה לפי דמה דשרי להסיק אינו לפי שהותרה הנאה רק שלפי שצריך לשרפו לא הקפידה תורה שיהנה בשעת שריפה כמו נדרים ונדבות ע"ש ולפ"ז שוב לא שייך לומר דין ממון דהא אינו ממון שלו כלל ועיקרו לשריפה רק שלא קפדה תורה שלא יוכל להנות אבל מכל מקום לא קרינן בי' לכם ולפמ"ש אתי שפיר דלענין שווי ממון הרי עכ"פ יש לו שווי דהרי מסיקה תחת תבשילו אבל אכתי קשה הא לא קרינן בי' לכם דהרי אינו שלו לגמרי אמנם נראה דלהס"ד דלא בעי היתר אכילה ולא צריך שיהי' לכם לכל צרכיכם א"כ שוב כל שיש לו קצת צורך דהיינו שמותר להנות בשעת שריפה לכם קרינא בי' והרי הוא שלו אבל לפי המסקנא דבעינן היתר אכילה בודאי והיינו לכם לכל צרכיכם וא"כ כל שאינו שלו שוב אסור ועדיין צ"ע ועיין בתוס' בסוכה שם ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן צ״ו (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.