בשביעי של פסח הוגד לי קושיא בשם הגאון שאגת ארי' שהקשה ביומא דף פ"א דאמר ריש לקיש מפני מה לא נאמרה האזהרה בעינוי משום דלא אפשר וכו' והקשה לכתוב השמר לך פן לא תעונה א"כ נפישי לאוי דהשמר הוא לאו ופן הוא לאו ופירש"י דלמא לא רצתה התורה שיעבור בשני לאוין וע"ז הקשה ממנחות דף צ"ט דר"ל אמר כל המשכח ד"ת עובר בלאו שנאמר השמר וכו' פן תשכח ורבינא אמר עובר בשני לאוין והקשה לפי מה דנראה דר"ל לא ס"ל דהשמר פן הן שני לאוין א"כ מה משני אליבא דר"ל דנפישי והיא תימה גדולה ואמרתי דלפענ"ד ר"ל ס"ל גם כן דהשמר פן הוא שני לאוין רק דשם לא רצה ר"ל לחשוב השני לאוין דאין נ"מ דהמשכח אינו לוקה ע"ז דהוה לאו שאין בו מעשה וא"כ מה נ"מ דעובר בשני לאוין או בלאו אחד סוף סוף איכא איסור ולענין מלקות ליכא דהוה לאו שאין בו מעשה ור"ל אליבא דרבנן אינו לוקה על לאו שאין בו מעשה דמה דאמר ר"ל בשבועות דאינו לוקה דשום דהוה ה"ס היינו אליבא דר"י וכמ"ש התוס' אבל כאן יהי' לוקה שמנים א"כ נפישי לאוי וגם ר"ל מודה דהוה לאוין שתים ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן פ״ה
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.