שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ע״ט

נשאלתי מהרב החריף מוה' צבי אלימלך נ"י בהרב מזאלין במ"ש הש"ך בסי' ס"ג בשם הבעה"ת שהקשה דליהמן במגו דאי בעי מחיל וע"ז הקשה דהא הוה במקום חזקה והיאך נאמן נגד הלוקח במגו דהא הוא יש לו שטר ברור. והשבתי דלפמ"ש הר"ן בקידושין פרק האומר גבי האומר אין לי אחין דאף דמגו במקום חזקה לא אמרינן אבל כל דבידו שהיה יכול לומר לעדים כתבו גט בכה"ג אמרינן מגו במקום חזקה ע"ש וה"ה כאן הא בידו למחול וכאן עדיף טפי דא"צ שום מעשה רק דיבור בעלמא למחול וז"פ ויפה הקשה הבעה"ת. והשתא דאתית להכי יתיישב קושית הבעה"ת בטוב דהא הטעם דיכול למחול הוא כמ"ש ר"ת דשני שעבודים יש ושעבוד הגוף לא יכול למכור א"כ הוא מוחל שעבוד הגוף. ולפ"ז נראה לפענ"ד דכל דהוא אמר שאין לו פרוזבול אף שבאמת יש לו הרי עכ"פ לגבי עצמו הודאת בע"ד כמאה עדים דמי ונפקע ממנו שעבוד הגוף שהתורה הפקיעה שעבוד דהרי הודה דאין לו פרוזבול ומעתה לגבי הלוקח שקנה השעבוד נכסי והוא טוען שהיה למוכר פרוזבול שוב אין ביד המוכר למחול דהא הפקיע שעבוד הגוף בהודאתו כיון שלגבי הלוקח אינו נאמן לומר שלא הי' לו וא"כ יש חזקה דלא שביק היתירא ובודאי עשה פרוזבול ושוב אין לו מגו דאין בידו למחול כעת וכל שאינו בידו שוב אינו נאמן במגו נגד החזקה ודו"ק היטב כי לפענ"ד היא עצה עמוקה: