ביאור דברי התוס' ביבמות דף פ"ב ד"ה שתי קופות ז"ל התוס' הקשה ה' שמואל מאכזב אדמקשה מברייתא לותיב ממתניתין דתרומות ר"פ ז' דתנן ב' קופות אחת של חולין ואחת של תרומה שנפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן וא"י לאיזה נפלה הריני אומר לתוך תרומה נפלה והו"ל לר"ל ולר"י לאפלוגי עלה והשיב הר"י דמשום רבותא דר"י מייתי ברייתא דאפילו בב' קופות ושתי סאין דליכא למימר כולי האי אוקי חולין אחזקתייהו דמה שנפל בקופה של חולין ספק הוא ואין לו חזקת היתר שרי בה ר"י בלא רבי' ואפשר דבסאה אחת אפילו ר"ל שרי בלא רבי' דסמכינן אחזקת חולין שבקופה ומוקי לה אחזקתייהו ולהכי לא פליגי אמתניתין אלא אברייתא עכ"ל התוס' והוא כלו מוקשה דלמה בשני קופות ל"ש לאוקמי אחזקתייהו וגם מ"ש דאין לו היתר אינו מובן ובספר ישועות יעקב ביו"ד סימן צ"ב ובאו"ח סימן תמ"ב כתב דלא שייך לאוקמא אחזקת היתר דגם כעת ההיתר במקומו רק שנתערב איסור וא"א להפרידו יעו"ש ודבריו תמוהין כיון דסוף סוף אסור מחמת תערובות א"כ שייך לאוקמא אחזקתייהו וראיתי בספר נדפס מחדש ושמו פרי החג בכלל ל"ג דתמה עליו דאכתי לא ישבו התוס' קושיתם דלקשי ממשנה דהא גם שם לא שייך לאוקמא אחזקתייהו דלא שייך לאוקמא אחזקת היתר דההיתר היתר רק שנתערב איסור וגם למה אמרו בנזיר דף ל"ז בשלמא למ"ד המל"א כגון דנפישו חולין והא בלא"ה למ"ד המל"א שוב שייך חזקת היתר וכמ"ש בישועת יעקב בעצמו שם (ובאמת בישע"י סימן צ"ב הרגיש בדברי הש"ס בנזיר ודבריו תמוהין) אבל אכתי דברי התוס' תמוהין וע"כ כתב בספר פרי החג הנ"ל דכל דנתערב והספק הוא מהמתערב אם חולין או תרומה לא שייך לאוקמא אחזקה משא"כ בספק אם נתערב כלל וכמ"ש ברשב"א בקידושין דף ע"ט גבי מקוה שנמדד דכל דודאי נגע לא שייך לאוקמא על חזקת טהרות רק בספק נגע וה"ה כאן אבל גם זה אינו בכוונת התוס' דא"כ למה כתבו דמה שנופל בקופה של חולין ספק הוא ואין לו חזקת היתר למה הוסיפו דאין לו חזקת היתר הי' להם לכתוב דשם שכבר נפל אתרע חזקת חולין משא"כ בספק נפל אמנם לפענ"ד נראה בכוונת התוס' דבאמת חזקת היתר לא שייך דע"י ספק נפילה אתרע חזקת היתר וכמ"ש התוס' בכתובות דף כ"ג דכל דזרק ספק קרוב לו אתרע חזקת פנויה.
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ע״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
