ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מצד הביאה אין איסור בשפחה כמ"ש בעצי ארזים רק מחמת שיסיר הזרע וא"כ עכ"פ שם לענין אתנן זונה זה בודאי אין שם זונה עליה ורק דהאיסור היא מצד שמסירה הזרע ושפיר פריך שפחה בעבד משרי שרי ואינו אתנן זונה עכ"פ וז"ב כשמש ובזה מיושב מה שהקשה המלמ"ל פ"ג מעבדים דלהרמב"ם מה אמרו דחידוש הוא וכהן רבה בו מצות יתירות ע"ש בדף כ"א ולשיטת הרמב"ם אף מי שאינו עבד מותר בשפחה ולפמ"ש אתי שפיר דאף אם התורה לא חששה במה שמסירה הזרע וזכתה להאדון הבנים אבל בכהן שרבה בו מצות יתירות הי' מקום לאסור דאמרו בב"ק דף כ"ח בעבד שמסר לו רבו שפחה כנענית דעד האידנא היתירא והשתא איסורא והרי להרמב"ם גם ב"ח מותר בשפחה ולפמ"ש יש לומר דשאר אנשים לא הקפידה תורה על הסרת זרע דהא יכול לתת דמים להרב וישחרר אותה ושפיר יהי' בנים לד' אבל בעבד דמה שקנה עבד קנה רבו ניהו דהתורה זכתה להאדון אבל העבד שצריך לצאת והוא מסרהב לצאת שפיר מפרישו מאיסור דהוא לא קנה הבנים והשפחה וא"כ שפיר יש איסור כנלפענ"ד אבל הוא דחוק ועיין שעה"מ פ"ז מעבדים ויש ליישב כמה קושיותיו ואכ"מ להאריך:
שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ע״ה (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא רביעאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.