שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ע״ה

נשאלתי מהרבני המופלג מוה' שלמה חיות נ"י בהא דאמרו בקידושין דף ס"ט אלא אי אמרת דיעבד מאי ניהו דמנסיב ליה עצה א"ל זיל גנוב ואזדבן בעבד עברי והקשה דהא כל שאין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית ומזה הביא ראיה למ"ש המלמ"ל פ"ג מעבדים ה"ד דדוקא ע"י כפייה הוא דא"י למסור אבל כשהעבד מתרצה שרי אבל לפענ"ד ל"ק דע"כ לא אמרינן דכל שאין לו אשה ובנים אסור בשפחה כנענית רק בעבד כשר שאינו ממזר אבל ממזר דאף אם נימא דלכתחלה אינו רשאי לקחת שפחה היינו בסתם עבד אבל בממזר שאינו ישראל גמור אף דהוא בכלל ישראל אבל עכ"פ כל שהוא עבד התורה התירה לו שפחה ויש להמתיק הדברים דבאמת טעמא בעי למה כשאין לו אשה ובנים אסור לקחת שפחה משום דהתורה לא רצתה שיהיו בני ישראל פסולים דהאשה וילדיה תהיה לאדוניה והתורה רצתה שירבה ישוב העולם ולכך לא התירה התורה רק כשהי' לו אשה ובנים ולפ"ז זה בכשר אבל בממזר שבלא"ה בני' ממזרים ולא יבאו בקהל למה לא יהי' מותר בשפחה כנענית כשהוא עבד כנלפענ"ד והנה מדברי רש"י מוכח דשפחה אסורה מה"ת לישראל משום לא יהי' קדש וכפירושו של התרגום אונקלוס ועיין ברמב"ם פי"ב מא"ב הי"ג שהביא דברי התרגום אבל לשיטת הרמב"ם שפחה מותרת מה"ת וחז"ל הוא דאסרו ועיקר ההבדל שבין עבד לב"ח דבעבד מוסר לו רבו שפחה בע"כ של עבד והאבעיא הוא אי ממזר שרי לכתחלה ולדידיה ודאי דעבד שרי לכתחלה כל שהוא ממזר אף שנימא דלכתחלה אסור אבל כל שהוא עבד וממזר בודאי שרי ועיין מלמ"ל פ"ג מעבדים שם ודו"ק: