שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל ב׳ סימן ס״ט

במה שהקשה המלמ"ל פ"ג מגניבה בהא דפשיט בשבועות דף ל"ג מח"נ קנס והא שאני התם דלא חייב עצמו במידי לפענ"ד ליישב דהא מכל מקום חייב עצמו שנתייעד השור ויתחייב בפעם השלישי נזק שלם וא"כ חייב עצמו במידי מקרי כנלפענ"ד והנה בטעם דאם מתחייב עצמו בקרן פטור אף כשבאו עדים נראה לפענ"ד עפמ"ש בשו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' כ"ז להקשות דמלוה ולוה יצילו דהו"ל עד פסול לגבי עצמו וכתב דלפמ"ש הסמ"ע דנוגע אינו פסול בשביל קורבה רק דמשקר וכל דחיישינן דמשקר א"כ אינו בגדר עד דאם היה אמת היה עד כשר ולפ"ז בקנס דמודה בקנס פטור בשביל דהתורה אמרה אשר ירשיעון אלקים פרט למרשיע את עצמו א"כ אף שהוא אמת התורה פטרו ושוב הו"ל עד פסול ונמצא אחד מהם קא"פ דאף דאמר אמת מכל מקום התורה פסלו וא"כ זה כשחייב עצמו בקרן אבל כשאומר לא גנבתי ובאו עדים שגנב דא"כ נעשה פסול ואח"כ כשחזר ואמר טבחתי ומכרתי אינו בגדר עד כלל (וגם דלא מצטרף בראיה שהרי אמר שלא גנבתי מקודם) שהרי הכחישו עדים כבר ונפסלו לאותו דבר אינו בגדר עד כלל וז"ב כשמש ולפ"ז ל"ק מהך דח"נ דשם אף דפטר עצמו מכלום מ"מ פטור דהא הוה בגדר עד פסול דמודה בקנס מפטר וז"ב ובגוף הענין דמודה בקנס פטור נראה לפענ"ד דיש לומר דלפמ"ש המהריב"ל דהודאת בע"ד כמאה עדים הוא מטעם דהוה חיוב חדש והרי חיוב חדש הוה כמתנה ולא שייך בזה קנס וז"ב ובזה יש להאריך בטעם דבעי שיחייב עצמו במידי ואין להאריך: